דברי פנחס צז

עכו"ם היכא שמפשי בשביל ישראל מכ"ש כשיש הוכחה שעושה לצורך שניהם דאסור כמו שהביא הריב"ש ראי' לזה מהבא חוץ לתחום א"כ דמי להתם. וע"ז השיג דאין לדמות גזירות וקנסות להדדי, ורצה לחלק דהריב"ש לא מייתי ראי' מהתם רק דל"ב מיוחד וסתמא הוי כמיוחד עכת"ד. ע"ז אין מן הצורך להשיב דכ"ז כתב הגנ"י טרם שהבאתי דברי הרשב"ם אבל כעת שהבאתי דבריו שכתב להדיא לדינא דמקור דין זה דהמבטל איסור בשביל אחרים דאסור לאחרים היינו דיליף לה מהבא חוץ לתחום שהוא אסור לאותו ישראל שבא בשבילו עייש"ה, א"כ בוודאי דיניהם שוה, ואעתיק את לשונו הזהב מה שראיתי בספרו יבין שמועה סוף פרק ד' שפלפל שם לענין ביטול איסור לכתחלה כתב בסוף דבריו והרמב"ם פרק ט"ז ממ"א כתב שכל דבר שנאסר משום קנס אינו נאסר אלא לו לבדו אבל לאחרים מותר, וכן נראה ממה שאמרו במבשל בשבת וכו' וכן הוא דעת הראב"ד בספר איסור משהו אבל הוא ז"ל כתב שאם עושה כן אדעתא להאכיל לאחרים נאסר אפילו לאחרים ויליף לה מהבא חוץ לתחום שהוא אסור לאותו ישראל שבא בשבילו, וכן אם זה שהוציא הריאה הוא טבח מוכר לאחרים כמו שהבהמה היא אסורה לו כך היא אסורה לאחרים עכ"ל

ועיין בראש אפרים סל"ט סק"ד שהעתיק ג"כ לשונו וכתב שדבריו מסכימים לדברי הריב"ש והביא הכ"מ שכתב בשם הרשב"א שגם הרמב"ם אינו מתיר רק לאחרים שלא נתבטל בשבילם עייש"ה, וכיון שרבינו הריב"ש והרשב"ם שהוקבע דבריהם בש"ע בכ"מ ולא מצינו מי שחולק עליהם בזה האיך יכולין להקל נגדם ולומר שאין לדמות להתם. ועפי"ז נדחה נמי מה שרצה חכם אחד לחלק בנ"ד בין הך הבא חוץ לתחום דאסור אפילו ברוב עכו"ם היכא דמפשי' בשביל ישראל או בעושה לצורך שניהם דשם בהך ליפתא כ"א הוא בפ"ע א"כ ניכר להדי' אותו דבר דמפשי בשביל ישראל לכך הוי כמו שבא בשביל ישראל ביוחד ול"מ רוב עכו"ם אבל הכא בנ"ד לענין מבטל א"ל אע"ג דיש הוכחה או דמפשי בשביל ישראל מ"מ אותו מיעוט אינו ניכר בפ"ע והוא לעולם בתוך רוב עכו"ם לכך ל"ה שהוא בשביל ישראל ביוחד ואזלינן בת"ר, עכת"ד

אמנם מדברי הריב"ש והרשב"ש הנ"ל לא משמע כן דהא הם למדו מהתם לענין בדיקת הריאה ומשמע דאף בבדיקת הריאה היא כן דאם הטבח האביד הריאה במזיד אע"ג דרוב הלוקחים בשר אצלו הם עכו"ם ומיעוט ישראלים אם עי"ז שהישראלים לוקחים אצלו הוא מוכרח לשחוט יותר אסור ישראל לקנות ממנו משום ביטול איסור לכתחלה (עיין בפרי תבואה סט"ו שהבאתי לעיל ובר"א שם עייש"ה), אע"ג בשחיטות הבהמה הוא מעשה חדא ולא ניכר בפ"ע שמרבה בשביל ישראל והישראלים הם בתוך הרוב אפ"ה אסור משום אין מבטלין איסור לכתחלה. ועוד ראי' מפורשת שאין חולק בזה דהא פסקינן בסימן רע"ו ס"ב ישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם נר אם רוב עכו"ם מותר להשתמש לאורה ואם רוב ישראלים או אפילו מחצה ע"מ אסור, וכתב המג"א בסק"ו דאם עשה לצורך שניהם אסור כמבואר בסימן תקט"ו ס"ו לענין הבא מחוץ לתחום עיי"ש, ומשמע דה"ה ברוב עכו"ם אם יש הוכחה דעושה לצורך שניהם אסור כמו דאמרינן התם אע"ג בנר אינו ניכר הדבר בפ"ע שעושה לצורך שניהם אסור כמו דאמרינן התם אע"ג בנר אינו ניכר הדבר בפ"ע שעושה לצורך ישראל דהא נר לאחד נר למאה והנאות ישראל הוא בתוך רוב עכו"ם אפ"ה אסור, אע"כ דהיכא דמפישי או יש הוכחה שעושה לצורך ישראל אע"ג שאינו ניכר להדיא בפ"ע אפ"ה אסור וה"ה בנ"ד

ומ"ש הג' נ"י ע"מ שהבאתי בשם התשב"ץ שכתב לדעת הרמב"ם דאע"ג דאינו אומר בפירוש בשל לי הוי כמבטל בידים כל שיודיע שעושה כן ואומנתו בכך כשלוקח ממנו הוה כמו שאמר לו בפירוש וע"ז כתב הא לא פסקינן בזה כהרמב"ם לענין חמאה לא אוכל להבין כוונתו בזה, הא אני בעצמי הבאתי שאנן לא פסקינן בזה כהרמב"ם אלא כהרשב"א, דצריך שיאמר לו בפירוש בשל לי כמו דפסקינן בסימן קכ"ב ס"ו מ"מ הבאתי דברי הרשב"ש שכתב לדינא דהיכא שמוסיפים בשביל ישראל אף הרשב"א מודה דכשקונין מהם הו"ל כאומר לו בפירוש בשל לי, א"כ צדקו דברי שכתבתי שם כמו דאמרינן בחולין ד"ו גבי תערובת דמאי דל"ג על תערובת דמאי אפ"ה כיון דאמר לה עשי לי משליכי כמאן דערוב בידים דמי ופרש"י דהוה כמו שלקחן הימנה קודם תערובתן ואח"כ צרפו דהא ע"פ עשתה ונעשית שלוחו עיי"ש, אע"ג דהוא לא ניחא ליה בביטול אפ"ה כיון שידוע שדרכן בכך הו"ל כשלוחו ה"ה הכא בנ"ד י"ל כן כיון דידוע שהם מערבין איסור בתוכן כשמבקשים ממנו שישלח להם גערם הו"ל כאומר להם שיערוב בשבילם כמש"כ התשב"ץ והרשב"ש הנ"ל (מ"ש מדברי הש"ך מוכח דאף מוסיף בשביל