דברי פנחס צו

נמי המכירה כדי שלא יתקיים מחשבתו. והבאתי בזה דברי הריב"ש לענין בדיקת הריאה שכתב דהיכא דמפשי בשביל ישראל הוי כביטל בשבילם ביחוד. וע"ז כתב הגנ"י דבלבושי שרד סימן ל"ד מתיר להדיא אפילו בשוחט ע"מ למכור לשראל כמו לעכו"ם ובודאי לא נעלם ממנו דברי הריב"ש, וע"ז כתב לחלק דהריב"ש מיירי בשוחט שהעמיד הקהל דהוי כמבטל בשבילם אבל אם הקצב מוכר בשר והאביד הריאה במזיד או לא בדק הריאה הוא ראוי לקנוס, אבל לאחרים שרי כדברי הל"ש, וא"כ בנידון הגערם נמי דומה לזה עכת"ד. הנה מ"ש הגנ"י דבודאי לא נעלם מהלבו"ש דברי הריב"ש, עיין בהגהות יד אברהם על יו"ד ד', שתמה על הלבו"ש דנעלם ממנו דברי הריב"ש וכ"כ התבו"ש בסימן ט"ז ס"ט דשוחט או"ב למכור לאחרים יש לקנוס דלא ימכור דבמאי דאכוין קנסינן ליה שלא יהנו לו מעשיו, ובתבו"ש שם מביא ראי' לזה מדברי הש"ס בכורות דף ל' עייש"ה, ועיין בראש אפרים סימן ל"ט ס"ד שהביא כן בשם הרשב"ש בספר יבין שמועה שכתב דאם הטבח הוציא ריאה במזיד קודם בדיקה וא"א לבדוק אותה והוא טבח שמוכר לאחרים כמו שהבהמה אסורה לו אסורה ג"כ לאחרים כמו המבטל איסור במזיד דאסורה לו ולמי שנתבטל בשבילו עייש"ה, דמיירי בסתם קצב שלא הועמד מפי הקהל דאם האביד בידים אסור נמי לאחרים. (ובפרט דיש לומר דבנ"ד לענין המבטל איסור לכתחלה אף הלבו"ש מודה דאסור דדוקא לענין בדיקת הריאה דאינו חמור כ"כ כמו מבטל א"ל כמש"כ הלבו"ש שם לכך מיקל בזה). ועיין בפרי תבואה ס"ג דאסור למכור לאחרים אפילו בדמי טריפה ובראש אפרים שם ביאר דברי הריב"ש כיון דהוי כמבטל בשבילם אסור למכור להם אפילו בדמי טריפה עייש"ה, ועיין עוד בפרי תבואה שם סט"ו שפסק דאפילו אם שחט מתחלה ולא הי' שם מי שיבדוק ע"ד להאכיל לעכו"ם, ועתה אירע איזה סיבה שאין העכו"ם אוכלים בשר אין להתיר להאכיל לישראל מחמת שיהי' לו הפסד גדול עיי"ש בר"א שם פוק חזו דכל האחרונים חלקו על הלבו"ש בזה, והגנ"י הביא לפסק הלכה דברי הלבו"ש ולא ידעתי מפני מה

? ועיין בראש אפרים סימן ל"ט סק"ד שכתב דהמבטל איסור במזיד הוא חמור יותר מהאביד הריאה במזיד וכ"כ הלבו"ש והישועות יעקב בסק"ב, א"כ כמו דפסקינן דבהאביד הריאה במזיד אסור למכור לאחרים ה"ה המבטל איסור לכתחלה כדי למכור לאחרים דאסור למכור לישראל וכן מוכח בדברי מהרשד"ם שהבאתי במכתבי דהיכי דביטל איסור ע"מ למכור קנסינן ליה ולא ימכור לישראל כלל אע"ג דהם לא ניח' להי בביטולו והאיך נקנוס אותם אע"כ במה שאסרינן ליה למכור לישראל בזה קונסין אותו כדי שלא יתקיים מחשבתו ולא יהנו לו מעשיו הרעים

מ"ש הגנ"י לתמוה עלי מדוע לא הבאתי דברי מהרש"ל שהביא הטו"ז דאם הוא בלא ידיעתו ולא ניחא ליה שרי, וא"כ בנידון הגערם נמי לא ני"ח להו. נפלאתי מאוד על הגנ"י מאי שייך דברי המהרש"ל לנ"ד, דמהרש"ל מיירי שראובן ביטול איסור בהיתר של שמעון וזה לא ידע ולא ניחא ליה מותר כמבואר בדבריו בפג"ה סימן נ"ט משום דכיון דהוא לא נתכוין לכך הוי כשוגג עייש"ה, וזה נכון דאיך נוכל לאסור ממון של חבירו שלא בידיעתו דהא אף אם הוא עושה בעצמו בשוגג הוא מותר מכ"ש כשאחר עושה לו והוא שוגג בדבר מהיכי תיתי דנקנוס אותו בשלו, ועיין בפרי תואר בסימן צ"ט עיי"ש, אבל היכא דביטול איסור בשלו ע"מ למכור לאחרים אסור לאחרים לקנות ממנו כדי שלא יתהנה ממעשיו הרעים כמש"כ הרמ"א דאסור למכור לישראל כדי שלא יהנה אע"ג דישראל אחר לא ידע ולא ינחא ליה אפ"ה אסור למכרו כדי שלא יתקיים מחשבתו של המבטל ולא יהנה מהביטול. בזה אני ג"כ תמה על הרע"א בהגהות שכתב דדברי הריב"ש הם נגד מהרש"ל הנ"ל, ולפענ"ד דברי הריב"ש אינם ענין לדברי מהרש"ל דהא הריב"ש מיירי בביטול איסור שלו ע"מ למכור לאחרים בזה קנסינן לו שלא יהנו ממעשיו ולא ימכור לאחרים דאם מתירין למכור לאחרים במאי קנסינן ליה דהא נתקיים מחשבתו וזה ברור לפענ"ד. וכן משמע מדברי המג"א בסימן תקט"ו סקכ"ו ובמחה"ש שם דאף דהוא לא ידע ולא ניח' ליה אפ"ה קנסוהו שלא יתקיים מחשבת המבטל במה שביטל איסור שלו עבור אחרים עייש"ה, וכן משמע מדברי המרשד"ם שהבאתי במכתבי שאסור למכור לישראל היכא שישראל ביטל איסור ע"מ למכור הא שם ג"כ לא ידעו ולא ניחא להו ואפ"ה קנסינן שלא יהנו מעשיו כמבואר בתשובתו עייש"ה, וא"כ בנידון הגערם נמי דמי לזה שביטול איסור בשלו ע"מ למכור לאחרים בזה קנסינן ליה שלא ימכור ולא יתקיים מחשבתו

ומ"ש הגנ"י להשיג עמ"ש להוכיח מדברי הריב"ש לענין ביטול איסור לכתחלה למ' אפילו רוב