דברי פנחס צד

ולא יהי' צריכים כ"כ ולא הועילו. וראינו שיש בזה נגיעת ממון רב לבעלים והפרש בין שומן איסור לשומן היתר הוא הרבה מאוד ועי"ז נתברר שהשומן קאקוס שהשתמשו בה עד עתה לכך הי' די במעט מחמת שנתערב בו שומן איסור, א"כ ממילא הם חשודים שיקחו שומן איסור ודאי כיון דזולא ליה ושכיחא ליה ואין שום צד ספק שבלי השגחה לוקחים שומן איסור כמו שהודה בעצמו שראה שלוקחים זאת ועי"ז אסרנו אפי' בדיעבד זולת בהשגחה כמו שנתבאר בדברינו

והרווחנו מכח זה דיש כאן עוד ב' פאבריקען שעושים עוד באומנות ישינה ולאחר שראו שהחרשנו אז מלאסור אמרי מדשתקי רבנן ש"מ ניחא להו ובי דינא שרי תרבא והיו רוצים ג"כ לעשות מעשה אומנות החדשה לופט-העפע כי יש להם ריוח גדול בזה ולאחר שאסרנו מושכין את ידיהם מלעשות לעת עתה, ולאחר שהצעתי את כל זאת לפני כהדר"ג נ"י תבענא לדינא ליישב את אשר ירו חצי השגותיו עלי

מ"ש ה"ג נ"י יען שראיתי עתה בדברי וכי' ראיתי דנקט חומרי חומרי דמתני' בספרי שו"ת אחרונ' ולא הזכיר בדברים ללמד איזה זכות משארית דברי הפוסקים וכו' הלא דבר גדול הוא לאסור איסור לכ"י מהלחם אשר הוא אוכל וכו' והוא כמעט אשר אין רוב הציבור יכולין לעמוד בה, עכת"ד. ראשית אני תמה וכי דברינו על אדני אחרונים הוטבעו הלא יסודתם על הררי קודש ה"ה הריב"ץ והרשב"ש וטו"ז ושאר גדולי הפוסקים, וכי מפני שהבאתי דברי הגאונים הנוב"י ורע"א ומנחת יעקב הלא הם גדולי אחרונים אשר מימיהם אנו שותים בכל יום ומי יקל נגדם, ומ"ש שהוא כמעט אין רוב הציבור יכולין לעמוד בה הלא יכולין לעמוד בה דהא יש כמה פאבריקען שאינם עושים לופט-העפע רק באומנות ישינה, וגם יש שעומדים תחת השגחה שלא יתערב בו שומן איסור ובסתם נמי מותר ליקח מכולן דהא פסקינן בסימן קי"ד ס"י בהג"ה דאם ידוע שיש אחד בעיר שאינו מערב אעפ"י ששאר דרכן לערב מותר ליקח מכולן כ"ז שלא ידוע כן בודאי שעירבו בו דתלינן לקולא שמא לא ערבו בו, וכן כל כיוצא בזה באיסור דרבנן עיי"ש

ומקור דין זה הוא מדברי המרדכי שלמד ד"ז מכתובות דף כ"ו דמחבואה אחת מצלת על כל הכהנות ואף דהטו"ז כתב שאם יש בית א' שהוא ודאי מערבין ל"מ הך קולא, מ"מ מדברי החדושי הגרשוני בגליון השו"ע משמע דאף שיש ודאי שמערבין מותר ליקח מהשאר, ועיין בנוב"י שהביא הפ"ת שם וה"נ אינו רק איסור דרבנן דהא אין מבטלין איסור לכתחילה הוא דרבנן כמש"כ הש"ך בסימן צ"ט ואפי' לשיטת הפוסקים שהוא מה"ת מ"מ האיסור למי שנתבטל בשבילו הוא רק מדרבנן (ומדברי הרמ"א בתשובה סימן נ"ג נ"ד לענין שומן חזיר מוכח דגם באיסור דאורייתא סמכינן אהך קולא דאם יש מחבואה מצלת וסותר לדברי' בשו"ע והרגיש בזה הבאר יעקב בסימן ק"ג עיי"ש), א"כ מותר ליקח סתם מחנווני שמרים היכי שאין אנו יודעין אם הוא לופט-העפע ושנתערב בו שומן איסור ורק עיקר החשש הוא על החנווני שהוא לוקח ממקום קביעתן בהפאבריק מחוייב לחקור ע"ז דהו"ל קבוע ול"מ רוב כמו שפסק הרמ"א שם, ובש"ך סקי"ט עיי"ש, אבל האנשים שלוקחין לחם מהחנווני א"צ לחשוש ע"ז, וא"כ אף האנשים שמשמרים נפשם מחשש איסור יכולים ליקח סתם לחם ושמרים בלי שום חשש רק היכי שידוע בודאי שהחנווני הזה קונה השמרים בהפאבריק שמערבין בו שומן איסור, אבל מסתם אין לחוש (ועיין בנתיבות סימן רל"ד בביאורים אות ג' ודו"ק) ואפי' נפש היפה א"צ לחשוש ע"ז רק החייב הוא על החנווני לחקור על זה (עיין בשו"ת דברי חיים מהגה"ק מצאנז זצ"ל ח"ב חיו"ד סימן נ' וסימן נ"ג עייש"ה שיש ללמוד משם מה שיש להחמיר מסתמא בנ"ד)

ומ"ש הגנ"י על דברי נוב"י שהבאתי דבנחלת צבי סימן פ"ד הביא ראיות וחבילות שו"ת אחרונים שחולקים על סברת הנוב"י, הגם שיש לדחות כל הראיות שהביא שם, דמה שהביא ראי' מדברי הר"ן בע"א מיושב עפימ"ש הנוב"י מדו"ת סימן מ"ו ליישב דברי הריב"ש שהוא נגד סברתו מיושב נמי זה, אבל לא אאריך בזה כי לא על סברת הנוב"י בלחוד סמכתי, הלא הבאתי שם דברי המנ"י וגם דברי הטו"ז שהעלה באפשר לתקן ל"מ אין כוונתו לבטל וע"ז לא מצינו שום חולק וה"נ בנ"ד אפשר לתקן ל"מ אין כוונתו לבטל. מ"ש הגנ"י דבנ"ד דומה למ"ש המג"א בסימן של"ה דהיכא דאינה למען שיאכל האיסור בתערובות רק להציל ההיתר מותר לבטל לכ"ע. לפענ"ד נ"ד אינו דומה לדברי המג"א דהא בדיעבד דהיכי שא"א בענין אחר מותר לבטל כשאין כוונתו לבטל ושם הוי דיעבד שהיין זב בשבת וא"א להציל היין רק באופן זה דהא ליתן הכלי תחת הדלף נמי אסור לכתחלה לכך מותר בשאין כוונתו לבטל האיסור רק להציל היין, אבל הכא