דברי פנחס צ

וה"ה לענין ביטול איסור לכתחילה יש לומר כן דהיכא דביטול איסור סתם למכור לעכו"ם ולישראל אזלינן בתר רוב דאם רוב הקונים הם עכו"ם שרי נמי למכור לישראל כיון שלא עשה איסור בזה במה שביטול איסור בשביל עכו"ם

(והרב החו"ב גדול בתורה וכו' מוה"ר ישעי' פאללאק נ"י רב דש"ס חברה פה יצ"ו, כתב דהכא ל"ש לומר דאזלינן בת"ר עכו"ם הקונים, דזה דווקא דומיא דהתם דהעכו"ם עושה מעצמו שהדליק נר למסיבה בלי ציווי ישראל אמרינן מסתמא ע"ד הרוב הוא עושה, אבל בנ"ד הישראל הוא מבקש ממנו ע"י מכתב הגערם, אף שרוב הלוקחים הם עכו"ם האיך נוכל לומר דאינו עושה ע"ד ישראל אף שעושה ג"כ לדעת עכו"ם הוי כעושה לצורך שניהם, ומבואר בסמ"ג הובא במג"א סי' תקט"ו סקכ"ג דאסור ע"ש. והחילוק הזאת מוכח ברבינו ירוחם שהביא הרמ"א או"ח סי' שכ"ה ס"ד עיי"ש, ובשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' קכ"ג ע"ש. וא"ל דהטעם דאסור למי שנתבשל בשבילו הוא משום גזירה דלמא אתי למימר לעכום שיבטלנו כמ"ש הש"ך בסי' צ"ט והכא ל"ש גזירה זו דמה איכפת להקונה אם עושה "הגערם" באמצעות שומן הלא יכולים לעשות הגערם בלי שומן והשומן שנותן בו העושה הוא רק לטובתו כידוע למי שראה הפאבריקאציאן, ז"א, דאם נתיר למי שנתבטל בשבילו א"כ יש חשש שהישראל העושה גערם יאמר לעכו"ם שיבטל ומכח זו הגזירה אסור לכל מי שנתבטל בשבילו, עכת"ד הרב הנ"ל)

אמנם מצאתי הדבר מבואר להדיא לאיסור בשו"ת הריב"ש סי' תצ"ה שכתב שם באמצע התשובה לענין מי שלא בדק הריאה וז"ל: ואעפ"י שכתבו קצת המפרשים ז"ל דכי אמרינן במזיד לא יעלו היינו לאסרן למי שבטלן אבל לאחרים מותר היינו לאחרים שלא נתבטל בשבילן אבל למי שנתבטל בשבילו אסור לו כמו למי שבטלו, וכאן הרי הוא כשנתבטל בשביל כל הקהל למי שירצה לקנות אעפ"י שלא נעשה בשביל אדם מיוחד אלא על הסתם בשביל מי שירצה לקנות הרי הוא כמו שנעשה בשבילם ביחוד, כדאמרינן גבי הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר דאם בא בשביל למכור גם לישראלים שירצו לקנות מהם הרי הוא כבא להם ביחוד כדאמרינן במס' עירובין בפרק בכל מערבין (דף מ', ע"א) גבי ההוא ליפתא דאתא למחוזא כיון דחזי דמפשי ומייתו אסור להו, אמר וודאי בשביל ישראל אתא, עכ"ל, ודברי הריב"ש הובא בקיצור בחידושי רע"א ביו"ד

א"כ מבואר בפירוש בדברי הריב"ש דהיכי דמפשי בשביל ישראלים אסור אע"ג דרוב הם עכו"ם והוי כמי שנתבטל להם ביחוד ובשו"ע או"ח סי' קט"ו ס"ו פסקינן נמי בעיר שרובה עכו"ם מן הסתם כל המביא לצורך הרוב מביא, ובמג"י שם ס"ק כ"ב כתב דאם יש לחוש שמרבין בשביל ישראל אסור כדאמרינן בההיא ליפתא, וזה דוקא כשרואין שמרבים להביא, אבל מסתם אין חוששין וכמ"ש בסי' תקי"ז, ומיהו בעכו"ם המוכר דגים אם אנו מתירין ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתיישב בדבר עכ"ל. וביאר המחה"ש שם אפשר דווקא דברים אחרים דאין כ"א מישראל קונה הדבר ההוא מסתמא לא הביא לצורך ישראל כ"א אדעתא דגוי אם הם הרוב, אבל דגים דרך בני ישראל לקנות כ"א דגים לא מהני רוב עכו"ם, ע"ש שכתב דגם שאר דברים שיש רגלים לדבר שמרבים בשביל ישראל אסור

, וא"כ בשמרים נמי דכ"א מישראל מוכרח לקנות שמרים לפי"ז לא מהני רוב עכו"ם וגם בשמרים ידעינן נמי דמרבים בשביל ישראל דהא חזינן דבימי הפסח אינם עושים כ"כ שמרים כמו בשאר ימות השנה, וביו"ט אחרון של פסח עושים יותר עבור צרכי בנ"י לאחה"פ, וגם כשיגיעו ימים טובים לישראל עושים יותר מכפי הרגיל כידוע, א"כ ידעינן בפירוש דמפשי בשביל ישראלים הקונים והיכא דמפשי בשביל ישראל הוי כמו שנתבטל בשביל ישראל ביחוד כמש"כ הריב"ש הנ"ל

(וכן ראי' שגם הרשב"ץ סובר בזה כהריב"ש דל"מ בנ"ד רוב עכו"ם עיין בראש אפרים בפרי תבואה בסי' ל"ט ס"ק ד' שהביא בשם הרשב"ץ בספר יבין שמועה שכתב דהטעם דהמבטל בשבילו אסור דיליף לה מהבא חוץ לתחום שאסור לישראל שבא בשבילו ה"ה המבטל אסור בשבילו עיי"ש, וא"כ כמו בהבא מחוץ לתחום אסור כשמרבים בשביל ישראל ה"ה בהמבטל איסור היכי שמרבים בשביל ישראל אסור, ועיין בפרי תבואה שם פט"ו עייש"ה ודו"ק)

ועיין במהרשד"ם סי' נ"ב שכתב וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל וכי אסרי' במבטלו לכתחילה דוקא למי שעבר ובטלן וכן למי שנתבטל בעבורו כדי שלא יהנו לו מעשיו