דברי פנחס פט

כשנותנין שומן הרבה לתוך הגיגית ששומן צף אח"כ ע"פ המים ושהה שם להקר לערך עשרים שעות או יותר, ואח"כ מלקחין המים מן השמרים למקום אחר, ומזה המים עושין אחר כך יין שרף שפיריטוס, ע"כ תוכן הדבר כפי מה שראינו כמה פעמים בהפאבריק בעירנו כי הלכתי כמה פעמים כדי לידע היטב את כל הענין שנעשה בזה

וכעת נבוא לבאר חוות דעתי עפ"י דתוה"ק, ומקודם אקדים שזה נתברר היטב שאין שום ספק לנו שהאנשים שאין להם נאמנות באיסורין עפ"י דתוה"ק שוודאי משמשין בשומן של איסור, מחמת ששומן של איסור הוי זול הרבה משומן של היתר כגון שומן כשר של אגוז, וחוץ לזה בררנו שהפעולה שעושה שומן של היתר כשנותנים הרבה עושה שומן של איסור במעט, וההפרש בין זה לזה הוא הרבה מאוד ויש להם ריווח גדול כשמשתמשין בשומן של איסור וא"כ אין שום ספק איסור ביטול לכתחילה, אלא וודאי ביטול איסור לכתחילה

הנה בנ"ד מצד דבר המעמיד אין איסור אף שהב"י ביו"ד סי' קל"ד והמג"א בסי' תמ"ב הביא בשם הרשב"א בתשובה דכל שתחילת תיקונו לכך אינו בטל עיי"ש, מ"מ זה דווקא היכא שבא לתקן הטעם הוי כדבר המעמיד ולא בטל כמש"כ המחצית השקל בסוס"י תמ"ז, משא"כ הכא בנ"ד שאין נותנין השומן לשום תכלית רק כדי שירד השוים למטה וזה לא נקרא מעמיד כמובן. ועיין בנוב"י מהד"ת חיו"ד סי' נ"ו עייש"ה. ורק דעיקר החשש הוא מצד אין מבטלין איסור לכתחילה, ואף דהכא אין כוונתו לבטל האיסור רק שירד השוים למטה והיכי דאין כוונתו לבטל האיסור כדי לאכלו ולהנות ממנו רק לתקן ולהכשיר התערובות שרי כמש"כ הרשב"א בתשובה והר"ן בע"א דף ל"ג, והריב"ש סי' שמ"ט, וב"י או"ח סי' תנ"ג, וביו"ד סי' קט"ו ע"ש, מ"מ העלה הנוב"י בתשו' מדו"ק חיו"ד סי' כ"ו, ובמדו"ת סי' נ"ו, דאף להפוסקים בשאין כוונתו לבטל שרי זה שכבר הוא מעורב רק שלא נתבטל כראוי אז מותר לערב כשאין כוונתו לבטל אבל לערב לכתחילה גם כשאין כוונתו לבטל אסור עיי"ש. ובמדו"ת סי' מ"ו, וכ"כ בשו"ת רע"א סי' ע"ו דבאין כוונתו לבטל לחוד ל"מ להתיר עיי"ש, ועיין במנחת יעקב סי' ס' סק"א שכתב דאין כוונתו לבטל הוא דווקא שאינו חפץ כלל באיסור וטעמו, אבל כשנותן הדבר בתוכו חפץ להיות בתוכו מקרי שפיר ביטול איסור לכתחילה עיי"ש. ועוד הא כתב הטו"ז ביו"ד סי' צ"ט סק"ז ובסי' קל"ז סק"ד דדווקא היכא שא"א בענין אחר אז בשאין כוונתו לבטל שרי, אבל היכא שאפשר לתקן הדבר בלי ביטול איסור אסור עיי"ש, וה"נ בנידון דידן אפשר לתקן הדבר בשומן של היתר, ועיין בשעה"מ פט"ו מהל' מ"א הכ"א שכתב דמתוס' והר"ן בפסחים דף ז' מוכח דגם כשאין כוונתו לבטל האיסור אסור עיי"ש, ובב"ח סי' תנ"ג ובפ"ח שם שכתבו דכמה פוסקים סברו דגם כשאין כוונתו לבטל אסור עיי"ש

וכיון שהוכחנו דבנ"ד הוי איסור ביטול לכתחילה אליבא דכו"ע ולדידהו אסור אפילו בדיעבד כדין המבטל איסור לכתחילה נבוא לבאר אם מותרים אנו לקנות מהם לכתחילה, דהא פסקינן ביו"ד סי' צ"ט דהמבטל איסור במזיד אסור למבטל עצמו או למי שנתבטל בשבילו אבל לאחרים מותר, אע"ג דפס' הרמ"א דאסורים ג"כ למכרו לישראל אחר שלא יהנו ממה שביטלו מ"מ כתב הש"ך בסקי"ב דזה דווקא כשהישראל לוקח ביוקר מהעכו"ם אסור דאי לא"ה אין טעם לאסרו לישראל עיי"ש ובפ"ח שם. וא"כ בנ"ד נמי שהישראל אינו לוקח ביוקר השמרים מהעכו"ם יש לומר נמי דשרי לקנות מהם לכתחילה, אמנם יש לומר דהא דאמרינן דהמבטל איסור לכתחילה מותר למכור לישראל זה דוקא היכא שלא ביטל ע"מ למכור, אלא כוונתו הי' לבטלו ולאכלו וכיון שלא נתקיימה מחשבתו דהא לא שרינן לי' לאכלו שרי למכור לישראל, כמש"כ הפ"ח שם, אבל היכא דביטל ע"מ למכור הוי כמו שנתבטל בשביל ישראל ואסור דהא אהני מעשיו ונתקיימה מחשבתו בזה דביטל ע"מ למכור

אך יש לומר כיון דרובא דעלמא הלוקחים הם עכו"ם א"כ ל"ה כמו שנתבטל בשביל ישראל אלא בשביל רובא דעלמא ולא עשה בזה ביטול איסור לכתחילה מה שמבטל איסור בשביל רובא דעלמא שהם עכו"ם, דהא מותר לבטל בשבילם וממילא יכול ישראל ג"כ לקנות מהם ול"ש בזה קנסא כמו דאמרינן בשו"ע או"ח סי' רע"ו ס"ב דישראל ועכו"ם שהסיבו יחד והדליק עכו"ם נר אם רוב עכו"ם מותר להשתמש לאורו עיי"ש, משום דלא עשה ביחוד בשביל ישראל, וכן פסקינן שם בסו"ס שכ"ו לענין מרחץ דאזלינן בתר רוב עכו"ם עיי"ש, ובסי' תקי"ז לענין קמח שנטחן ביו"ט דבעיר שרובה עכו"ם מותר ליקח ממנו דאדעתי דעכו"ם טחנו לי' וה"ה לענין פת שנאפה בשבת ויו"ט ע"ש,