דברי פנחס פח

ע"א בד"ה לא מכר עש"ה. וכיון דבמקדש בפנים הי' תנור של מתכות ליכא בי' מעילה מה"ת

ובפרט דאכתי קשה לשיטת המרדכי שפוסק דאף בחמץ בפסח ומצה ביחד ליכא איסור ריחא אף שהוא במשהו משום דבפת ל"ש ריחא כלל הדרא קו' הפלתי לדוכתא אמאי לא יאפו השתי לחם ביו"ט עם שאר פת משום הפת נאפה יפה, לפי"ז ניחא, דכיון דשתי לחם נאפה בפנים בתנור של מתכות כמבואר בזבחים צ"ז ובמתכות אמרינן חם מקצתו חם כולו יאסר שאר הפת מבליעת קודש של שתי הלחם. אולם אכתי קשה הא לפימש"כ הפי"פ הנ"ל דבליעה כחוש היוצא מהכלי הוא רק מדרבנן אמאי לא אמרינן דבמקדש ל"ג ואין שבות במקדש כנ"ל, אבל ז"א, דגזה"כ הוא מלכם ולא לגבוה דאינו דוחה יו"ט כמש"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות חו"מ הלכה ח' כמש"כ השעה"מ בפ"ג מהלכות יו"ט

ועפי"ז מיושב לנכון קו' שהביא הטה"מ שם על הרמב"ם אמאי בשתי הלחם כתב הרא"ם דאינו דוחה יו"ט מקרא דלכם ולא לגבוה ובפ"ח מקודם גבי לחה"פ כתב סתם דאין אפי' דוחה יו"ט בלא שום קרא. לפי"ז ניחא, דבשלמא גבי שתי הלחם קשה דיאפו עם שאר פת כנ"ל הוצרך לומר הטעם דגזה"כ הוא דלא דחי, משא"כ גבי לחה"פ ל"ק דיאפו עם שאר פת דשם איכא שני איסורים, חדא דשאר פת נאסר מכח בליעת קודש מכח חם מקצתו חם כולו ועוד נאסר המצות של לחה"פ מכח הפת חמץ דחם מקצתו חם כולו כיון דגם לחה"פ נאפה בפנים בתנור של מתכות כמש"פ הרמב"ם בפי"ז ממעשה"ק ובזבחים צ"ו ובשני שבותין גזרו אף במקדש כנ"ל. לכך לא הוצרך הרמב"ם להביא גבי לחה"פ דאינו דוחה יו"ט מקרא, וא"ל הא יכול לאפות לחה"פ עם שאר מצות ולא עם של חמץ, חדא הא זהו לחם עוני ולא פת של שמחת יו"ט כמבואר בש"ס פסחים ל"ו גבי מצות מעשר שני, ועוד הא הש"ס ל"ק רק ממלא כל התנור כולה פת והפת נאפה יפה משמע דוקא בפת ולא בשאר דברים

ולפי"ז יש ראי' לדינא דבתנור של מתכות כשנאסר פ"א מכח חמץ כל המצות אסורות מכח חם מקצתו חם כולו כנ"ל ואינו יכול לאפות מצות בתנורים של מתכות ועיין בשו"ת ח"ס חו"מ סי' קצ"ו מש"כ על מצות שנאפות באילפס אשר הסיקו מבחוץ עש"ה, מדבריו הקדושים יש ללמוד לנ"ד דחדש אסור מה"ת בכ"מ, והנלע"ד כתבתי והצעתי הדבר כעת לפני איזה גדולי הדור נ"י וקבלתי תשובתם שהסכימו עמי לדינא. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראב"ד דפה

סימן י"ז

נשאלתי לבאר מה משפט הנקרא גערבן, שנתחדש כעת שקורין "לופטהעפע", ומעשהו כך הוא שזב דבר לח הנקרא "מייש" לתוך הגיגית גדולה שמחזקת יותר ממאה העקטאליטער, ולאחר שיש שם לערך עשרים הקטאליטער מייש נותן לתוך הגיגית שמרים הנקרא "מוטער", "העפע" כדי שיתחמץ המייש והלופט מערב אותה, וכשזב לתוך הגיגית לערך ארבעים או חמשים הקטאליטער מייש עולה השוים מהמייש למעלה על כל גדותיו מכח חוזק הלופט, וכדי שלא יצא השוים לחוץ מוכרח ליתן לתוכה איזה כפות שומן, ומכח זה יורד השוים למטה ולאו בכל פעם שווים, לפעמים צריך ליתן לתוכה הרבה שומן ולפעמים מעט כי כל זה תלוי בחוזק הלופט והמייש, אם הולך כל הלופט צריך ליתן לתוכה הרבה שומן שירד השוים למטה ואם אינו הולך כל הלופט רק חצי לופט כגון שסוגר סילון של הלופט אז ירד למטה עם מעט שומן, וכמעט בכל שעה ושעה מתעורר השוים שוב לצאת לחוץ וצריך ליתן בכל עת שומן שירד למטה, וזה מזדמן לפעמים עשרה פעמים ועוד יותר שעולה השוים למעלה על כל גדותיו ולאו בכל עת שוים כי זה תלוי ג"כ בחוזק הלופט והמייש, סך הכל צריך ליתן ג' או ד' קילו שומן לתוך הגיגית גדולה שמחזיק לבסוף לערך מאה העקטאליטער מייש עד שאין להסתפק שיש בתוך הגיגית בכל עת שנותן לתוכה השומן יש כ"פ ששים נגד השומן, ולאחר ששהה בתוך הגיגית לערך י"ב שעות כדי שהלופט יערב אותה היטב אז מקלחין הכל לתוך גיגית אחר כדי להקר ושם נפרד ונפרש השמרים מהמים, והשמרים יורדים למטה, וכ"פ ראו אח"כ ששומן הרבה צף על פני המים, אמנם לאו בכל עת הוא כן רק זה תלוי איזה שומן שנותן, אם הוא טוב ומשומן אז מתערב היטב בתוך הלופט ואינו ניכר אח"כ, אך אם הוא שומן קל כגון שומן אגוז אז ראו אח"כ כ"פ