דברי פנחס פו

הקושי' הי' על לחה"פ וע"ז שפיר משני מאי בפנים במקום זריזין ודו"ק היטב

וא"ל לפי"ז מנ"ל לדידן דלחה"פ הי' נאפות בפנים כיון דלא כתיב בי' מועדי ה' וגם אין התנור מקדשו, אך זה ניחא דכיון דשתי הלחם וסל המנחות נאפות בפנים גם לחה"פ הי' נאפות בפנים כדי שלא לחלק בין מנחה למנחה כמש"כ הנוב"י סט"ו הנ"ל, וכן מבואר בר"ם פ"ה מתו"מ, ובפרט דשתי הלחם ולחה"פ דמי להדדי שאין מהם לאישים כמבואר במנחות דף ע"ה ע"ב בתוד"ה איזהו דבר עש"ה. ובכנה"ג חאו"ח סי' תס"א עש"ה, וכיון דשתי הלחם נאפות בפנים ה"ה לחה"פ והא דלא משני הש"ס כן במנחות צ"ה ע"ב מיישב עפי"ד התוס' במנחות דף נ"ה ע"ב בד"ה כל המנחות נילוש בפושרין עיי"ש היטב, וגם ביפה עינים בפסחים דף ל"ו ע"א ודו"ק, ובלח"מ בפ"ה מתו"מ עש"ה

אמנם לפי"ז אכתי קשה קו' הצ"ק הנ"ל כיון דחזינן דשתי הלחם ולחה"פ אפייתן בפנים אמאי ל"א כן בלחמי תודה דנאפות בפנים משום שלא תחלק בין מנחה למנחה, ונראה לי לדידן לא הי' יכול לאפות לחמי תודה בפנים דכבר הקשיתי לעיל על שיטת רש"י דלחמי תודה נאפות בפנים בתנור של מתכות ולכן סובר רבי במנחות פ"ח ע"ב דלחמי תודה נאפות בפנים האיך יכול לאפות חמץ ומצה יחד כיון דאותו מקום שנאפה החמץ נאסר מבליעת חמץ ונאסרו אח"כ המצות מכח חם מקצתו חם כולו, וא"ל כמשכ"ל כיון הא דבלוע מהכלי יוצא בלא רוטב הוא רק מדרבנן ובמקדש לא גזרו דהא אכתי קשה דזהו דוקא בבלוע כחוש הוא מדרבנן אבל בבלוע שמן הוא מה"ת כמבואר בפנים יפות הנ"ל, א"כ בלחמי תודה הי' ג"כ רביעית שמן ומתחלקות לכמה חלות כמבואר בפסחים צ"ח ע"ב, ולחד תירוץ של המהרש"א שם מוכח דגם בעשרה חלות של חמץ נותנין שמן וא"כ נבלע בתנור מהשמן ואוסר אח"כ המצה מה"ת, הגם שמדברי הש"ס במנחות פ"ט ובהרמב"ם בפ"ג ממעה"ק מבואר דרק לשלשים של מצות הי' נותנין שמן ולא לתוך עשרה של חמץ עש"ה. מ"מ הא יש כאן שמן מעשה פיטום ונותן טעם בחמץ וחמץ במצה דאזל ההיתר ומפטם לאיסור כמש"כ הפלתי בסי' ק"ח עש"ה. ועיין בברכות (דף נ"ג, ע"ב) שמן זכינו לריחו מוכח דשמן נותן ריח כמש"כ המנחת יעקב כלל ל"ו אות י"א עש"ה. ועיין בפמ"ג בסי' תמ"ז בא"א שהביא ראי' דשמן מפעפע מפסחים ע"ו סכו בשמן של תרומה דליתסר כולה, והעלה דחלה נוגע בלחמים משוחים בשמן בתנור מפעפע בשולה דהיתר מפטם עש"ה

ושוב קשה קי' הנ"ל האיך יכול לאפות הלחמי תודה בתנור של מתכות חמץ ומצה ביחד הא חם מקצתו חם כולו כנ"ל. ונראה לי מכח זה הוכיח הרמב"ם דלחמי תודה לא הי' יכול לאפות בפנים בתנור של מתכות רק בחוץ ובחוץ הי' תנור של חרס כסתם תנור האמור בתורה. והא דסובר רבי דנאפות בפנים ניחא דלדידי' לא הי' אופין בעודה חמץ ומצה ביחד כמו שאבאר אי"ה, דהנה הכנה"ג באו"ח סי' תס"א כתב לדחות ראיו' המרדכי שהביא ראי' דאין לאסור משום ריחא בחמץ ומצה שנאפו בתנור אחד מלחמי תודה שהי' נאפות ביחד מדאמרי' בריש פ' שתי הלחם במנחות צ"ז דשתי הלחם נילוש' אחת אחת ונאפות אחת לחה"פ נילושות אחת אחת ונאפות שתים ובגמ' שם אמרי' ומנין שאפיתם שתים שתים ת"ל ושמת אותם יכול אף שתי הלחם כן ת"ל אותם, עש"ה. ומדלא פריך ואימא אותם ללחמי תודה ש"מ דלחמי תודה נאפין ביחד, עכ"ד המרדכי וכ' הכנה"ג דיש לדחות ראי' זו דכיון דשתי הלחם ולחה"פ שוין שאין מהם לאישים מוקמינן קרא דאותם לשתי הלחם ולא ללחמי תודה כיון דבי' משתעי' קרא אין סברא לאוקמי מיעוט דאותם ללחמי תודה ולא לשתי לחם, אבל לחמי תודה מהכתוב אין הוכחה דאפשר דנאפין ביחד ואפשר דאין נאפין ביחד, והרמב"ם פוסק בפי"ג מהלכות מעה"ק דלחמי תודה אחת אחת הי' נעשי' וכן הכ"מ נראה טעמא דילפינן מלחה"פ. ולפי דעתו י"ל דה"ה ללחמי תודה ילפינן מלחה"פ שאין נאפין אלא אחד אחד אנא שהקשה למה לא ביאר הרמב"ם דגם האפי' הי' אחת אחת כמו בלישה (ועיין במל"מ בפי"ג מהל' מעה"ק)

באופן באחר אפשר לדחות ראיות המרדכי, דלעולם לחמי תודה אינם נאפי' שתים שתים והא דלא פרכינן בגמרא ואימא למעט לחמי תודה הוא משום דלמעט לחמי תודה לא אצטריך קרא, דבלא"ה אין לאפותם יחד מטעם איסור חמץ ומצה חבל בשתי לחם שהם באות חמץ אימא דנאפין שתים שתים בא הכתוב ומיעט אותם ולא שתי הלחם וכו' עכ"ד הכנה"ג. ועיין במל"מ בפי"ג מהל' מעה"ק עש"ה. ועיין בפ"ח בסי' תס"א שדחה ג"כ ראי' המרדכי הנ"ל דאימא לאחר שאפו כל החלות של מצה הי' אופין העשר של חמץ או אפי' תימא שהי' אופין העשר של חמץ מקודם