דברי פנחס פה

דהא סלת בללן כדאי' לעיל (דף ע"ה ע"א), ולהרמב"ם הי' מעשה אפייתן בחוץ ולא קדשו. וצ"ע להתיישב בזה דנראה לכאורה מכאן דלא כהרמב"ם עש"ה, ועיין בשו"ת בית אפרים חאו"ח שכתב ליישב לפימש"כ התוס' במנחות דף ט' ודף נ"ה דלא מפסל ביוצא ע"י קדושת כלי רק ע"י שחיטת הזבח ולכן קשי' לי' דרביעית וחצי לוג למה נתקדשו כיון דאין מפסלין ביוצא, וא"ל בשביל פסול לינה ז"א, כיון שהם תלוים בזבח, א"כ כל כמה שלא נשחט הזבח אין לפסלו משום לינה כלל, ולכן מסיק הש"ס דקידוש רביעית וחצי לוג הוא בשביל ד"א, וא"כ כיון דאין כאן פסול יוצא שפיר כתב הרמב"ם שמעשיהן בחוץ עש"ה. ועיין במרכבת המשנה שכתב ליישב ג"כ דכיון דלחמי תודה בשחיטת זבח הוא דקדשו ולא בתנור לכך צ"ל פנים עש"ה

ולפענ"ד נראה ליישב דראיתי בצ"ק במנחות דף פ"ח שהקשה על הבה"ז הנ"ל שרוצה להוכיח מדברי הרמב"ם בפ"ט ממעשה הק' הלכה כ"ד במה שכתב ומעשה הלחם של שניהם תודה ונזיר חוץ לעזרה, היינו אפי' אפייה חוץ לעזרה, והקשה עליו הא הרמב"ם כתב בפי"ב מהלכות מעה"ק דלישתן ועריכתן ואפייתן של כל המנחות בפנים בעזרה וע"כ ס"ל דתנור מקדשן ולא הי' במקדש רק תנור אחד של מתכות, אע"כ דכוונת הרמב"ם במה שכתב מעשה הלחם של שניהם בחוץ היינו לישתן ועריכתן כמ"ש בלה"פ בפ"ה מהלכות חו"מ ובשתי הלחם בפ"ח שם, אבל אפייתן מודה דבפנים הי' כמו לחה"פ ושתי הלחם והתנור מקדישו עכת"ד הצ"ק

ולפענ"ד צ"ע על דבריו במה שמדמה לחמי תודה לשתי לחם ולח"פ דהא כתבו התוס' במנחות צ"ה ע"ב הובא בלח"מ בפ"ה מהלכות חו"מ הלכה ז' מ"ש גבי שתי לחם ולחה"פ דלישתן ועריכתן בחוץ משום דשתי הלחם ולחם הפנים אינם טעונות שמן, אבל למנחות הטעונות שמן בעינן בפנים דומי' דחביתי כ"ג ומתני' דנקט חביתי כ"ג לאו דוקא דה"ה שאר מנחות הטעונות שמן דלישתן ועריכתן בפנים והכריח הדבר שם מהתוספתא עש"ה, וכיון דלחמי תודה צריכין שמן אם הי' צריכין פנים אף הלישה ועריכה הי' צריכה פנים כשאר מנחות וכיון דלישה ועריכה לא הי' צריכה פנים אף אפייה ל"צ פנים

ומ"ש הצ"ק דהרמב"ם ס"ל דתנור מקדש עיין בבה"ז בס"פ ר"י במנחות ע"ב שהוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דאין תנור מקדש, ואפייתן בפנים גבי שתי הלחם מצד הכתוב דמועדי ה' דלא אפו בתנור של חול כמש"כ התוס' במנחות נ"א ד"ה אפו לה ואפ"ה לא מפסלי בלינה כמו לרבי דדחי שבת מלימוד זה דס"ל בעלמא תנור מקדש עש"ה. ולפי"ז מיושב לנכון קו' הבה"ז הנ"ל ממנחות דף פ"ח דלא קאמר אי דלחמי תודה הא חוץ הוא, דלפי"ז ניחא דהא שם רבי הוא דקא קשי' לי' ורבי לשיטתו דסובר במנחות ע"ב דתנור מקדש ודחי את השבת עש"ה, א"כ גם לחמי תודה התנור מקדשו וצריך לאפות בפנים כמש"כ הצ"ק הנ"ל, משא"כ לדידן דס"ל דתנור אין מקדש והא דצריך לאפות השתי הלחם בפנים הוא משום דכתיב מועדי ה' שצריך להיות אפיה במקום קדוש, ממילא בלחמי תודה דלא כתיב כן שפיר הי' נאפות בחוץ ודו"ק

ועיין בבה"ז הנ"ל שכתב לפימש"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות מעה"ק דין כ"ד דאפיית לחמי תודה הי' בחוץ, והבאתי ראי' לדבריו לקמן ס"פ אלו מנחות אין ראי' דס"ל דתנור מקדש, די"ל דס"ל שאין התנור מקדש ואפייתן מבפנים הוא מצד מועדי ה' שאפייתן בקודש כמו לרבי דדחי שבת מלימוד זה דס"ל בעלמא דתנור מקדש עש"ה שהקשה אח"כ ע"ז ממנחות צ"ה ע"ב, דפריך הש"ס ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש ואין דוחות את השבת איפסלה בלינה אמר רבא הקשה אדם קשה כברזל ומני רב ששת אמר ר"א מאי קושי' דלמא מאי בפנים במקום זריזין ע"ש. אמאי לא מתרץ לה דס"ל דאין התנור מקדש, והא שהאפייתן בפנים הוא מצד הכתוב דמועדי השם דלא אפו בתנור חול ואפ"ה לא מפסל בלינה עש"ה

ולפענ"ד ל"ק דלכך לא משני הש"ס כן דתינח בשתי לחם דכתיב בי' מועדי ה' משא"כ לחה"פ דלא כתיב בי' מועדי ה' רק גבי שתי הלחם כמבואר במנחות ע"ב ובפסחים ע"ז ובתוס' מנחות נ"א ע"א ד"ה אפו לה עש"ה. וא"כ אכתי תקשה קו' הש"ס גבי לחה"פ לכך הוצרך לשנוי' הש"ס אמר ר"א מאי בפנים במקום זריזין, וארווחנא בזה ליישב קו' עצומה אשר עמדו בזה המפרשים בהא דקמשני הש"ס מאי בפנים במקום זריזין, ופרש"י שהי' זריזין לשמור מחמוץ והקשו כלם תינח בלחה"פ שהוא מצה אבל שתי הלחם שהוא חמץ מאי איכא למימר, ועיין בשו"ת נו"ב קמא חאו"ח סט"ו ובשו"ת ח"ס חאו"ח סי' קכ"ה עש"ה, ולפי"ז ניחא מאוד דעל שתי הלחם דכתיב בי' מועדי ה' לא התחיל הש"ס להקשות כלל כקו' הבה"ז הנ"ל ורק עיקר