דברי פנחס פד

התנור והמצות משום חם מקצתו חם כלו, הא פסקינן בסי' תס"א ס"ה אם אפו חמץ עם מצה בתנור לא נאסרה המצה אא"כ נגעה בחמץ והשאר מותר, ומקור דבר זה הוא מהמרדכי הובא בב"י שהביא ראי' לזה מלחמי תודה שהיו חמץ נאפות עם המצה ביחד עש"ה. וא"כ קשה האיך יכול לאפות בתנור לחמי תודה חמץ ומצה ביחד הא כיון שאותו מקום שנאפה שם חמץ צריך ליבון כמש"כ הח"י באות י"ד ובפ"ט שם ולחמי תודה הי' אופין בתנור של מתכות כמש"כ רש"י בפסחים (דף ל"ז, ע"א) בד"ה בתנור חם בכל יום תמיד הי' מסיקין תנור של מקדש לאפיית מנחות ולחמי תודה ושל מתכות הי' כדאמר בזבחים צ"ז עש"ה

ועיין במהרש"א בדף ל"ו בתד"ה במקום זריזין, ובמהרש"א דף ל"ה ע"ב בגמרא שנילוש במקום זריזין עש"ה. ובמחנה ראובן שם וכיון שלחמי תודה הי' נאפות בתנור של מתכות האיך יכול לאפות חמץ ומצה ביחד הא אמרינן חם מקצתו חם כלו ונאסרו המצות מבליעת החמץ וצ"ע לכאורה. אולם יש ליישב לפימ"ש הפנים יפות עה"ת (בפרשת צו) עה"פ כל אשר יגע בבשרה, הא דבלוע כחוש יוצא מהכלי בלא רוטב הוא רק מדרבנן ולא מה"ת עש"ה, א"כ שפיר יש לומר דבמקדש לא גזרו ואוקמא אדאורייתא כמש"כ התוס' בחולין קי"ב בד"ה הלכתא ובזבחים צ"ז ע"א עש"ה, ואין שבות במקדש דה"ה לכל אסורין אמרינן כן כמש"כ המרדכי ה' מקואות סי' ש"נ ובפמ"ג באו"ח סי' תרס"ח עש"ה. ואין לומר דא"כ האיך מביא המרדכי ראי' מלחמי תודה דנאפות חמץ ומצה בתנור אחד דל"ש ריחא בפת, הא י"ל לכתחלה אסור מ"מ במקדש לא גזרינן משום דאין שבות במקדש כמש"כ לדחות ראי' זאת הפ"ח בסי' תס"א, ועיין בפמ"ג שם בא"א אות ט', אך זה ניחא לפימש"כ האבן העוזר בעירובין ל"ה ובשו"ת רע"א סי' קנ"ט דהא דאמרינן דשבות ל"ג במקדש זהו דוקא בחד שבות אבל בשני שבותים גזרו עש"ה

ובחת"ס חיו"ד סי' רי"ד שהעלה דהיכא דבאו בב"א גזרו בשני שבותין, וא"כ ה"נ איכא שני שבותין משום בליעת איסור חמץ מכח חם מקצתו חם כולו, ועוד דאיכא איסור ריח וגזרו אף במקדש, אע"כ דיש ראי' דבפת ליכא ריחא. ועוד יש לומר דהמרדכי ס"ל כשיטת הרמב"ם בפ"ט ממעה"ק הלכה כ"ד שכתב דלחמי תודה הי' נאפות חוץ לעזרה עש"ה, והוא דלא כרש"י הנ"ל וכיון שהי' נאפות חוץ לעזרה ל"ש אין שבות במקדש כמבואר בסוף עירובין ק"ג ע"א ובפסחים ס"ה. ועיין ביד מלאכי שהביא בשם עץ חיים דל"ש אין שבות במקדש רק במה שנעשה בעזרה אבל לא במה שנעשה חוץ לעזרה אפי' הוי לצורך פנים עש"ה. ושפיר הבי' המרדכי ראי' מלחמי תודה דריחא לאו מילתא. ול"ק קו' הנ"ל הא במתכות אמרינן חם מקצתו חם כולו ונאסרה המצה מבליעת החמץ, ז"א, דדוקא תנור של מקדש בפנים שהי' כלי שרת הי' של מתכות בזבחים צ"ה ע"א משא"כ בחוץ לא הי' של מתכות וכיון דלשיטת הרמב"ם הי' נאפות בחוץ לא הי' נאפות בתנור של מתכות רק בשאר תנור שהיא של חרס

ועיין בתוס' מנחות דף ס"ג ע"א בד"ה וכשירות אבית פאגי שכתבו דבזבחים דף צ"ד מוכח דל"ה במקדש אלא חד תנור של מתכות שהי' לשתי לחם ולחה"פ ולמנחות עש"ה ובמנחות דף נ"א בתד"ה אפו לה עש"ה ובצ"ק בזבחים צ"ז עש"ה. ועיין בפ"ה דכלים בר"ש וברע"ב שם דסתם תנור דכתיב בקרא הוא של חרס עש"ה, וברש"י ב"ב דף י"ז ע"א ד"ה מאת התנור, וברש"י שבת קכ"ה ע"א בד"ה נתנו עש"ה. ולשי' רש"י הנ"ל דלחמי תודה הי' נאפות בפנים בתנור של מתכות ע"כ לא הי' אופן חמץ ומצה ביחד כמו שאבאר בעזה"י

בבה"ז במנחות דף ע"ו הביא ראי' לשיטת הרמב"ם דלחמי תודה נאפות בחוץ ולא בפנים מנדה דף ו' דאמרינן שפחתו של ר"ג אופות תרומות לחמי תודה וע"כ בחוץ לעזרה נעשי' דאי בעזרה הא אשה בעזרה מנין כדאי' בקידושין דף כ"ב ע"ב ואפי' לפי' התוס' שם אין דרך ליכנס בעזרה ומכש"כ שפחה אלא ש"מ דמעשיהן בחוץ, ועוד ראי' מדתנן בפ' התודה (דף ע"ח, ע"ב) השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש כו' ומפרש ר' יוחנן חוץ לחומת בית פאגי אבל היכא דהוי לפנים מחומת בית פאגי אף שהוא חוץ לעזרה והלחם בתנור שקרמו פניה איירי כדאי' התם, ואי הוי אפייתי בפנים הי' פסול ביוצא, אלא ש"מ דגם אפייתן הי' חוץ לעזרה כשיטת הרמב"ם

ומה שהקשה ע"ז הבה"ז מלקמן (דף פ"ח, ע"ב) דקאמר שם יתיב רבי וקא קשי' לי' חצי לוג למה נמשח אי דתודה לחמי תודה בשחיטת תודה הוא דקדשי וכו' והא דלא פריך בתודה ובנזיר חוץ הוא