דברי פנחס פא

דקהלתנו נ"י לראות את מעשה תנור הלז אם יכולין לאפות בהם מצות בלי שום חשש כלל, ונסעתי לעיר פעסט (בודאפעסט) והייתי בכמה מקומות שאופין בתנורים הללו. ומעשהו הוא כך שבתוך החומה שנבנה סביב יש באמצע כמה חתיכות טסין של מתכות מחוברין והיא עגול וכח עלעקטרי מסבב המתכת הלז ומבחוץ מסיקין תחתיו ואין שלהבת עולה כלל תחת טסין של מתכות רק חום האש עולה תחת הנקב שבה מלמטה וע"י כח החום נאפות המצה כי נתחמם עפ"י הגראד שיש ע"ז והוא פחות מצד אחד ונותנין המצה על המתכות מצד זה והולך סביב ובא שוב לאותו מקום שנתן מתחלה ובכך היא נאפית ונוטל משם וכן אופין כל המצות כסדר הזה וכמ"פ מזדמן שאין המצות נאפות כראוי, עכ"ז מוכרח ליקח המצה משם בין שנאפות כראוי או לא

ובאיזה מקומות ראיתי שיש קצת למעלה בצידו שיקרמו קצת פניה מלמעלה מ"מ עיקר האפיה בא מכח החום האש שלמטה, וכאשר ראיתי זאת אמרתי שיש לי חשש גדול עפ"י דין על המצות שאופין בתנורים כאלו. והצעתי אז הדבר לפני כבוד מרן הגאון הצדיק המפורסים האבד"ק זצל"ה וגם הוא ראה אותן אח"כ והסכים לזה שאין יכולין לאפות המצות בתנורים כאלו ולא הניח לעשות רונד-אייבין בקהלתנו ואופין פה בתנור כבימי קדם עצהיו"ט. וכה שמעתי כי באיזה ארטה. קהילות התחילו לאפות מצות על הרונד-אייבין כאלו, מצאתי א"ע כמחוייב בדבר להודיע החששות גדולות שיש לי עליהם עפ"י דין, וכמו שאבאר בעזה"י

בש"ס פסחים (דף ל"ז, ע"א) פליגי ר"י ור"ל במצה שנאפית באילפס אי קרוי לחם, אי לא קרוי לחם רק הנאפת בתנור דאע"ג דהש"ס מסיק דבהרתיח ולבסוף הדביק לכו"ע קרוי לחם מ"מ הרי"ף שם הביא בשם פוסקים דפסקו כר"ל דל"מ באילפס ואפי' כשהרתיח ולבסוף הדביק וכר' יהודא דאין לחם אלא האפוי בתנור כדכתיב ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד עש"ה. ועיין במרדכי שם שכתב בהאפוי בדפוס ברזל הוי כמו מעשה אלפס עש"ה. הגם שאנן פסקינן דיוצאין במצה שנאפית באילפס בהסיק ולבסוף הדביק כמבואר בשו"ע סימן תס"א. [עיין בהגהות הגר"א על ש"ע שציין המקור לדין זה מפלוגתא דר"י ור"ל במצה שנעשית באילפס מוכרח דפליגי נמי באילפס סתם ולאו דוקא בחליטה. וכן נראה מדברי השאלתות סוף פ' צו עיי"ש בהעמק שאלה], מ"מ הא מבואר בירושלמי בפ"ק דחלה הלכה ד' הובא בתוס' פסחים ל"ז ע"ב בד"ה דכו"ע מעשה אילפס פטורין דמעשה אילפס הוא דוקא כשהאור מהלך תחתיו ממש דר"י סובר כל שהאור מהלך תחתיו אעפ"י שאינו נאפה בתנור אלא במחבת והאור מהלך תחתיו הוא חייב בחלה ויוצא בו יד"ח בפסח ור"ל סובר אעפ"י שהאור מהלך תחתיו כיון שאין האור מהלך מן הצד ממש כמעשה תנור אינו חשוב לחם ואין יוצאין בהם יד"ח בפסח עש"ה בק"ע ובמ"פ שם דזהו מעשה אילפס דפליגי נמי בבבלי הנ"ל, עכ"פ לכו"ע באילפס בעי עכ"פ האור מהלך תחתיו ממש. ועיין במהרש"א בד"ה הדבוק עש"ה

והטור בסי' תס"א כתב בטפקא של חרס ל"ש הסיקה בפנים או בחוץ מותר כיון שהאור שולט תחתיה אפי' אין שלהבת עולה ע"ג מירתח רתח והפת נאפית מיד ואינו בא לידי חימוץ. וכתב הב"ח ומ"ש ועל גבה אין גחלים ושלהבת יראה דכתב כן לפי שבפרק כל שעה איתא גבי מעשה אילפס הדביק בפנים ואבוקה כנגדה חייב בחלה משום דרוב עניים עושין כן, ופרש"י ואבוקה כנגדה מלמעלה וחום האש לוהט באילפס וממהר אפייתו רוב עניים שאין להם עצים, ובכך הוא ממהר אפייתו עכ"ל, ועיין בב"י שם. ומ"ש אבל חדש ל"ש הסיקו בפנים או בחוץ מותר וכו' כלומר לא תימא מאי אריא טפקא שאופין בה כל השנה דאסורה הא אפי' חדשה נמי אסורה דכיון שהסיקה מבחוץ אין החום שולט בה כראוי וקודם שתאפה המצה היא נחמצת דליתא כיון שהאור שולט תחתיה אפי' אין שלהבת עולה ע"ג מרתח רתח והפת נאפה מיד ואינו בא לידי חימוץ עכ"ל

ועיין עוד בב"י שהביא בשם הסמ"ק שכתב לאפות המצות תחת הטרפא נראה דאסור ואעפ"י שמשים גחלים לוחשות על הטרפא משום שאין האש שע"ג טרפא שולט מיד בעליונה של מצה ואתי לידי חימוץ וכו' עש"ה. חזינן דבעי עכ"פ שיהי' האור מהלך תחתיו ממש או האש מצדו ובנ"ד אין האור מהלך תחתיו ממש רק היא נאפית מכח ההבל של האש שתחתיו ואפי' כשנותן אש מצידו אין לו כח לאפות בלא החום מתחתיו כידוע, והוי כמו מצה שנאפית בברוט-רעהער שלנו דאסור. ועוד מי יימר שאין נחמצת קודם שתאפה כיון שאין האש שולט תחתיה כמש"כ הב"י הנ"ל גבי טפקא.