דברי פנחס פ

משומר כשנעשית הלישה ועריכה ע"י כח האלקטרי אע"ג דנעשית מאליה, ז"א, חדא דכבר כ' הטו"ז בר"ס ת"ס לחלק דשימור קצירה וטחינה למצת מצוה הוא משום חשש חימוץ ממילא אם ישראל עע"ג ושומר החימוץ אין איסור, משא"כ בלישה ואפי' דלאו מטעם חימוץ הוא אלא שיכוין לשם מצה בזה ל"מ בעכו"ם וחש"ו אף בישראל עע"ג ושמרה כיון דליכא במעשה זו כוונה ל"מ כוונת האחר

ולפי"ד הטו"ז בוודאי צדקו דברי דל"מ כוונת השימור העומד על גביו שיכוון לשם מצה כשנעשית הלישה ועריכה מאלי' ע"י כח העלעקטרי כמו דל"מ כוונת האחרים העע"ג בחש"ו, ואף שהישועות יעקב שם חולק על הטו"ז וכתב דמדברי שו"ת הרשב"א סי' כ"ו מוכח לשיטות דבעי שימור משעת קצירה ל"מ בעכו"ם בישראל ע"ג ומחלק חילוק אחר דבקצירה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מהני, משא"כ בלישה ואפי' דכיון דגם בשאר מצות צריך שימור מחימוץ ל"ח מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו עיי"ש, ולפי חלוקו נמי יש לחלק הא דמהני בטחינה שמירת ישראל עע"ג ולא בלישה ועריכה, ועיין עוד במקו"ח ה"פ סי' ת"ס ובמגן אלף שם שכ' ג"כ לחלק בין טחינה דמהני ישראל עע"ג ללישה עפימ"ש הרא"ש בהל' ס"ת דלכך מהני בעיבוד העור של תפילין בעכו"ם וישראל עע"ג משום דדוקא גבי גט שצריך לכתוב כל תורף הגט לשמה בזו אמרינן אדעתי' דנפשי' עביד אבל בעיבוד שא"צ רק רגע אחד שפיר מהני בנכרי וישראל עע"ג, וא"כ ממילא במצת מצוה שכל הלישה צריך לשם מצה ל"מ בנכרי

ולפי"ז בטחינה ברחיים מה שהנכרי נותן החיטים לתוך האפרכס הוא ג"כ רגע א' שפיר י"ל דמיקרי לשמה בישראל עע"ג ואפשר שלכך כתב הטו"ז בריחיים ביד יש חשש אבל בריחיים דמים ליכא חשש אף שנותן העכו"ם לתוך האפרכס, מיהו נראה לפי"ז גם בריחיים של יד לא איכפת לן לסברת הרא"ש דמה לי שהמים טוחנין או שהנכרי טוחן כיון שהדבר אינו נעשה ע"י ישראל והעושה ל"ש בי' כוונה א"כ עיקר הדבר הוא מה שנותן לתוך הרחיים וזה דמי שפיר לעיבוד שאין כאן רק רגע א' עכ"ל ולפי דבריו נמי מובן החילוק מה שיש בין טחינה ללישה דבטחינה מהני בישראל ע"ג, וגם מדבריו שכתב דבדבר הצריך כוונה אין חילוק בין שהמים עושה או שהנכרי עושה כיון שהדבר אינו נעשה ע"י ישראל והעושה ל"ש ב' כוונה יש ראי' למ"ש דבדבר הצריך כוונה לשם מצה דהיינו בלישה ועריכה ל"מ כשנעשית מאלי' ע"י כח המים או ע"י כח העלעקטרי

והמעיין בס' מודעא לבית ישראל ובביטול מודעה שנדפס בשנת תרי"ט מה שפלפלו הגאונים ז"ל אז לענין מאשין מצות אם יוצא בהם יד"ח בפסח אם דמי למעשה חש"ו או לא שיש מן הגאונים שאסרו ויש מן הגאונים שהתירו יראה בפירוש דהגאונים שהתירו מאשין מצות היינו שהולכת בכח בני אדם המגלגל אותה אמנם מאשין מצות ההולכת מעצמה לכ"ע אינו יוצא בהו יד"ח מצה דדמי למעשה חש"ו עיי"ש, וכן מצאתי שנדפס כעת שו"ת מהרש"ם ח"ב שכ' בס"ס ט"ז דהא שהתירו הגאונים לעשות מצות ע"י מאשין ול"ד למעשה חשו"ק היינו שהולכת בכח בנ"א המגלגל ולא נפסק כח האדם ולא במאשין שהולכת מעצמה בכח עלעקטרי עש"ה, ע"כ הפלפול עוד בזה הוא למותר

ובשנה אשתקד ערכתי תשו' הלז לפני הרב הגאון המפורסם שר התורה וכו' אבדק"ק ברעזאן שליט"א ולפני הרב הגאון המפורסם ארי שבחבורה וכו' אבדק"ק סטאניסלאב (בעהמח"ס שו"ת הרי בשמים) שליט"א והסכימו עמי בזה וכתבו שדברי נכונים לדינא בעזה"י

ואגב. נשאלתי מבני הבחור החו"ב מר אהרן נ"י במי שיש לו חמץ במקום אחד ששם כבר הגיע זמן ביעורו והוא, בעל החמץ, נמצא במקום מרחק רב, שעדיין לא הגיע זמן ביעורו בתר מי אזלינן, אם אחרי בעל החמץ או אחרי המקום שהחמץ נמצא שם. והראיתי לו בשו"ת חסד לאברהם ח"א סי' ל"ח שעלה ונסתפק בזה, והעלה דאזלינן בתר מקום שבעל החמץ נמצא שם בין לקולא ובין לחומרא, והארכתי הרבה בענין זה בתשובתי לבני נ"י שערך לפני והעיר מכמה ספרי שו"ת שמדברים מזה והנאתי מדבריו. הק' פנחס סג"ל צמעטבוים, ראב"ד דפה

סימן ט"ז

ע"ד התנור עגול שקורין רונד-אויפין שנתחדש זה שנים לאפות המצות, ושלחו אותי אקרו"ט