דברי פנחס עט

מעשה אדם כמבואר באו"ח סי' קנ"ט וביו"ד סי' ו' עיין בכנה"ג שם ובאחרונים ועל מה זה יחול כוונתו לשמה

ומבלידי זאת העמל והיגיעה בעשיית המצות יש להם מקום יסודו בהררי קודש כנודע עיי"ש, הגם שאחרונים שהתירו לעשות מצות ע"י מכונה דחו זה משום דפעולת המכונה הנעשית בגרמת וסיבת כח האדם העושה לשם מצוה אינו דומה למעשה חשו"ק דהמה אדעתי' דנפשי' קעבדי משא"כ הנעשה ע"י בר דעת באמצעות המכונה שהוא רק כלי ומשרת הבן דעת וגם כי העריכה לבדה נעשית ע"י מכונה, והביאו ראי' לזה משחיטה דהשוחט במוכני שחיטתו כשרה אף למאן דסובר דבעינן כוונה לשחיטה וע"כ דפעולת המוכני הנעשית בכח האדם העושה לשם מצוה אינה דומה להנעשית ע"י חשו"ק כמבואר כל זה בשדי חמד מערכת חו"מ סי' י"ג שהביא שם כל מה שכתבו אז הגאונים בענין מצות ע"י מכונה, וכ"ז במכונה שהולכת בכח אדם המגלגל אותו אבל בנד"ד המאשין שהולך מאליו ע"י כח האלקטריציטי ואינו כח האדם ודמיא לסרנא דמיא דכיון דאינו הולך מכח האדם רק מכח המים שחיטתו פסולה כמבואר חולין ט"ו וכ"כ השד"ח בשם גדול א' שם, דאם היתה מכונה קיטורית או אלקטרית אשר רק ההתחלה נעשית בידי אדם, ואח"כ הולכת מעצמה ודמיא לסרנא דמיא דל"מ עייש"ה, א"כ בנ"ד ל"מ לעשות מצות מצוה ע"י המכונה הלזו

ויש לדמות זאת למכונה לטווית ציצית המסובבת ע"י מים שאסרו הגאונים משום דאף אם נאמר דלאו משום חסרון מעשה נפסל, מ"מ אחרי אשר למדנו משחיטה דמסיבוב ואילך פסק כח האדם, וא"כ בנטווה מכאן ואילך אינו לשמה ואם סתמא לאו לשמה קיימא ראוי לפסול, עיין בשו"ת אמרי אש או"ח סי' א' עייש"ה, ובשו"ת דברי חיים ח"ב סי' א' עייש"ה, ועי' במג"א ריש סי' ת"ס דמדמה עשיית מצות לשמה לעשיית ציצית עייש"ה, ולכאורה הי' מקום לומר דכיון דכח האלקטרי הולך ע"י מה שהוא פותח את האלקטרי ומכח זה מגלגל כל היום חשיב הכל בידי אדם כמו דפסקינן באו"ח סי' קנ"ט ס"ו דאם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנה הוי כח גברא, ועי' במג"א שם ס"ק כ"א שכתב דגם בסרנא דפחרא אפילו בסביבה שני' מקרי כח גברא אע"ג דאינו מגלגל בכל עת כיון שהכל הוא מכחו ה"ה הכא י"ל כן, אך ז"א, בשלמא התם הכל בא מכחו, ע"כ מה שעושה בכל עת כחו גורם, אבל הכא לא עשה מתחילה כלום רק שהסגר האלקטרי מונע מלילך והוא פותח ולא עשה שום כח בזה רק במה שפותח יצא כח האלקטרי ודמיא לברזא ולסרנא דמיא דל"ה כחו כלל, עייש"ה במג"א שמחלק בין עשה מעשה בגוף הדבר מקרי כח גברא, משא"כ בברזא דלא עשה מעשה בגוף המים רק להסיר הברזא המונעת לצאת, לא מקרי כח גברא, ה"ה הכא לא מקרי כח גברא במה שפותח הסגר האלקטרי ודו"ק

וחכם אחד רצה לומר דיש לומר אם הישראל נותן העיסה לתוך הגלגלים אע"ג דאח"כ נגמרת מאליה, מ"מ מקרי מעשה ידי אדם וחשיב מלאכת ישראל, ואמרתי לו דז"א, דהא המג"א בסי' רנ"ב סק"כ העלה דאם ישראל נותן בשבת חטים לרחים דמים ליכא חיוב חטאת עד שיטחון ברחים של יד, עייש"ה במחה"ש, ולפי דברי המג"א הללו אם הישראל נותן העיסה לתוך הגלגלים בשבת ג"כ אינו חייב חטאת דל"ה מלאכה כמו שנותן חטים לרחים דמים דאינו אסור מה"ת, ואף שהאבן העוזר בסי' שכ"ח חולק עליו והעלה דהנותן חטים בשבת לרחים דמים חייב חטאת, היינו משום דבשבת אף גרמא אסור מה"ת ומלאכת מחשבת אסרה תורה, דהוי כזורה ורוח מסייעתו דחייב עיי"ש, אבל לקולא בוודאי מודה דלא חשיב מלאכה (ועיין בשו"ת בית אפרים חאו"ח סי' כ' וחיו"ד ס"ס ס"ב מה שמפלפל על דבר המג"א ואהע"ז הללו עש"ה), וכיון דלא חשיב מלאכה לא חשיב כח גברא במה שנתן העיסה לתוך הגלגלים כיון דאין שם מלאכה עליה ל"ח המצה מעשה ידי אדם, ועי' בתוס' ביצה דף ג' ע"א ד"ה גזירה שמא יעלה ויתלוש שמביאו מהירושלמי גבי שמירה של מצות בעי השימור בדבר שהוא מלאכה עייש"ה, ובפמ"ג בפתיחה להל' יו"ט, ובמנחת חינוך מצוה יו"ד עייש"ה ודו"ק היטב, ולאחר שבארנו את כל זאת, תבנא לדינא, דאין אדם יוצא יד"ח במצה זו בלילה הראשון והשני בפסח רק במצה שנעשית ונגמרת ע"י כח אדם מישראל

ואין להביא ראי' מטחינה לשיטת הפוסקים דבעי שימור משעת קצירה ול"מ קצירה וטחינה ע"י עכו"ם חש"ו ואפ"ה מהני טחינה ע"י רחיים של מים למצות מצוה אע"ג דטחינה נעשית מאליה ע"י כח המים וחזינן דחשיב משומר בנעשית מאליה, ה"ה י"ל דחשיב