דברי פנחס עח

יוכל למימשך מזו המצה ויכול לאכול מצה אחרת ודמי לאכליו ושלא לאכליו דסתמא לאו לשמו קאי ודו"ק

ואם כנים דברי בזה יש ליישב קושי' גדולה מה שהק' מנ"ח הנ"ל על ירושלמי פ' כל שעה ה"ז וסוכה פ"א הובא בתוס' סוכה הנ"ל ד"ה סוכה ישינה ב"ה מכשירין דבמצה ישינה פלוגתא ב"ש וב"ה ואם לא עשאה לשם פסח דבר ברור הוא שלא דקדק בה וכו' עש"ה, א"כ נראה שאם דקדק בה אז אזלא הפלוגתא וסובר ב"ה דכשר, ותמוה מאוד האיך מצה ישינה תליא בפלוגתתן דב"ה מכשירין כמו סוכה דאם עשאה סתמא בתוך ל' דכשר ה"ה נמי במצה הרי טעמא בסוכה משום דלא בעיא לשמה, אבל במצה מבואר בהדיא בש"ס דילן דצריך שימור לשמה מה"ת, וא"כ האיך מכשירין ב"ה מצה ישינה בסתמא אפי' אם דקדק בה דהא בעינן לשמה מה"ת וישינה ל"ה לשמה, עיי"ש שסיים בתמי' גדולה על הירושלמי

ולפימ"ש לעיל נראה דהירושלמי לשיטתו דבירושלמי פסחים פ"ב הלכ' ד' מבואר דלכך אינו יוצא בחלות תודה כטעם רב יוסף משום דאינה משתמרת לשם מצה כל שבעה ולא הביא כלל דברי רבה כמו בש"ס דילן עש"ה, א"כ ע"כ סובר הירושלמי להלכה כדברי ר"י דבמצה אמרינן סתמא לשמה קאי כמו בקדשים וא"צ שיכווין בפירוש לשם מצה רק אם מכוין לשם מצה ולשם תודה ל"מ ולכך שפיר קאמר הירושלמי דבמצה ישינה הוא פלוגתא דב"ש וב"ה כמו דפליגי בסוכה ישינה ודו"ק היטב. אבל לדידן דקיי"ל כרבה דהטעם דל"מ משום דאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' חו"מ עש"ה, א"כ ממילא אמרינן דבמצה סתמא לאו לשמה קאי

ויש להביא ראי' דבמצה לא אמרינן סתמא לשמה קאי דאמרינן בזבחים (דף ג' ע"א) דלכך בשוחט חטאת לשם עולה פסול ולשם חולין כשר משום דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה, ובחולין אמרינן דל חולין מינייהו הו"ל סתמא וסתמא כשרים עייש"ה. (ועי' בר"ן ר"ה דף ל"ב גבי משך ראשונה כשניים שכ' עפ"י דברי הש"ס הלזו לענין מצ"כ אם מכוון לשם דבר חול לא מזיק הכוונה רק אם מתכווין לשם מצוה אחרת עייש"ה). ואם נאמר דבמצה נמי אמרינן סתמא לשמה קאי כמו בקדשים א"כ אמאי אמרינן דלכך בחלות תודה א"י משום דאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח דהא לא מצינו בשום מקום דבחלות תודה צריך שיכוון לעשות לשם תודה, ועי' ברמב"ם פ"ט ממעה"ק הל' י"ז ובהל' פסה"מ פי"ב וי"ג וי"ד וט"ו שחשב שם הני שפסול במחשבה, וכן שצריך לשמה ולא כתב כלום מזה בחלות תודה שצריך לחשוב בה לשם תודה עייש"ה בדברי הרמב"ם פי"ב הל' י"ד ובדברי הראב"ד שם דמוכח דא"צ לעשות הלחם לשם תודה עייש"ה (ועפי"ז מיושב קושית המנ"ח במצוה יו"ד שהקשה אמאי בחלות תודה עשאה למכור בשוק יוצא בה, נימא אין ברירה עייש"ה, ולפי"ז ניחא דיכול לכוון במצה זו שעשאה למכור בשוק הכל לשם מצה ואפי"ה יוצא במצה זו לשם תודה ודו"ק)

ואמרינן במנחות (דף מ"ח ע"ב) דלחמי תודה אינם קדושים אלא בשחיטת הזבח ואם שחט שלא לשמן לא קדש הלחם עש"ה, וא"כ קשה אמאי אמרינן בחלות תודה א"י יד"ח מצה משום דבעינן מצה המשתמרת לשם מצה ולא לשם תודה כיון דהכא מיירי ע"כ בחלות תודה שלא נשחט עליהן הזבח ולא הקדשו דאי הקדשו בלא"ה א"י משום דל"ה מצתכם כמ"ש התוס' בדף ל"א ד"ה חלות תודה ורקיקי נזיר עייש"ה, וא"כ מאי איכפת לן דהי' במחשבתו במצה זו לשם תודה כיון דהי' לשם חולין ודל חולין מיני' הו"ל סתמא וסתמא נמי כשר, כמו בחטאת ששחטה לשם חולין דכשר, אע"כ דבמצה לא אמרינן סברא זו דסתמא לשמה קאי והיא ראי' ברורה לפענ"ד, וכיון שהוכחנו דבמצה אמרינן סתמא לאו לשמה קאי וצריך העושה המלאכה שיכוון לשם מצות מצוה ואי לא לא יצא יד"ח, א"כ בנ"ד המכונה עושה מצה מאיליו בלא כח גברא, א"כ נעשית בסתמא ול"מ במצת מצוה ודו"ק

ומראש צורים אראה בתחלה כשנתחדשה המכונה לאפית מצה, אסר הרב הגאון ר"ש קלוגער זצ"ל משום דמעשה מכונה לא עדיף ממעשה קטן דאין לו דעת ולפי משמעות הפוסקים בעינן שמצות מצוה, מתחילת הלישה עד האפי', יהי' הכל ע"י ישראל גדול ע"כ אסר שאר מצות ג"כ משום גזירה אטו מצות מצוה. ובשו"ת מנחת משה קונטרס חוקת הפסח דין א' הביא ג"כ תשובה מהג' מהר"ם זאב אטינגא ז"ל, שכ' ג"כ לאסור מטעם א' מלאכות המיוחדות בפת שצריכין לישה לשמה במצות מצוה עכ"פ דהיינו לישה ועריכה ואפי' שהם העיקרים בזה כמ"ש המהרי"ו וע"י מכונה אין כאן עריכה כי במעשה האיש המסבב הגלגל לא נערכה העיסה אם מכח כחו וכח כח כחו וגם אם יחשב לשמה, מי יודע הזה יוכשר אחרי אש בכה"ג לא נחשב