דברי פנחס עב

אע"ג שיצטרך אח"כ לדחות את השבת מכח הפסד, מ"מ עתה בהיתר קנה, ואח"כ ההפסד דוחה, להרז"ה אין מתירין לקנות לכתחילה כיון דידעינן דאח"כ צריך לדחות את השבת מכח הפסד גדול וזה הערה חדשה לפענ"ד

אך נראה לי בנידון המכס והמטבע אף הרמב"ן מודה לזה שאין מתירין לכתחילה לקנות המכס, אם ידעינן שיצטרך אח"כ לדחות את השבת מכח הפסד גדול, עפימ"ש הר"ן שם ליישב ראיות הרז"ה נגד הרמב"ן משחיטה ביו"ט דאין מתירין לכתחילה לשחוט חי' ועוף היכא שאינו יכול לכסות, אע"ג דבדיעבד אם שחט הכיסוי דוחה, ותירץ הר"ן דשחיטה ביו"ט אין מצוה, לכך לא שרינן לכתחילה לשחוט בהיתר כשיבוא אח"כ לדחות הכיסוי דהוי כדחינן בידים משא"כ במילה שהיא מצוה קבועה, עיי"ש

א"כ ה"נ גבי מכס ומטבע לא שרינן לכתחילה לקנות כשידעינן שיצטרך אח"כ לדחות את השבת מכח הפסד גדול דהוי כדחינן בידים כמו בשחיטה, וא"ל דוקא גבי איסור דאורייתא אמרינן סברא זו, ז"א, דהא חזינן משחיטה ביו"ט דלא שרינן לכתחילה לשחוט אעפ"י שיש לו דקר נעוץ, ול"ה רק איסור דרבנן מכח גומא כמבואר בביצה ד"ה, ובש"ע או"ח סי' תצ"ח שם ס"ק כ"ה עיי"ש דמבואר בזה דאף באיסור דרבנן אמרינן סברא זו, א"כ ה"ה י"ל כן באיסור מראית עין דאמירה לעכו"ם דלא שרינן לכתחילה לקנות ולהתיר אח"כ מכח הפסד גדול דהוי כדחינן בידים, וגם לפי"מ דמבואר בשו"ת הרשב"א סי' רנ"ג מובא בפר"ח ביו"ד סי' ל"ע, דהא דאמרינן מכח הפסד גדול שרינן, מקורו הוא בש"ס נדה דף ו', דכדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק עיי"ש, א"כ האיך ידעינן מזה לכתחילה ל"ה הפסד ולא הי' שעת הדחק

ולפי"ז צריך עיון גדול לדינא לפענ"ד, אם מתירין לכתחילה לקנות או לשכור דבר ולהתיר אח"כ בשבת ע"י עכו"ם מכח הפסד גדול כמו במכס ובמטבע ושאר דברים דמתירין מכח הפסד גדול, אם מתירין היכא שידע מתחלה ועשה ע"ז שיתיר לו אח"כ מכח הפסד דאין לו להכניס עצמו לזה ואין מתירין לו, דדוקא היכא שהוא בדיעבד יש לומר כן, וא"כ בנ"ד אפילו יש הפסד גדול כיון דידע מזה מתחלה דבשבת הוא מוכרח למכור ע"י עכו"ם ואם כן עשה מתחילה שיתיר לו אחר כך מכח הפסד כזה אין מתירין לו, וצ"ע

ועיין בש"ע או"ח סי' רמ"ה ובמגן אברהם אות כ' ובמחצית השקל וביד אפרים שם, דבהליכת שיירא אם נודע שאח"כ יבוא לידי איסור חילול שבת, אסור עש"ה. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראב"ד דפה

שלשה תשובות בהלכות פסח

סימן י"ד

יום ב' ג' ניסן תרח"ם לפ"ק, לבוב יצ"ו

מהרב הגאון המפורסם מהרי"א הלוי עטטינגער אבדק"ק לבוב יצ"ו

בין גאולה לגאולה, יעמוד ריוח והצלה, לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו קב ינקי, אור הברק, ירא ד' מרבים, כש"ת מו"ה פנחס צימעטבוים נ"י. מכתבו הגיעני, בי הראני את גדלו בתורה אשר פלפל בחכמה בדברי הרא"ש ובדברי השג"א סי' ק' אם בעינן במרור כזית מה"ת, ואנכי בעוה"ר חליש כח מאוד ולמען כבודו אשר גדול בעיני באתי במלין קצרים להשיב מפני הכבוד את אשר ישים ד' בפי

במה שהקשה מעכ"ת בפסחים דף קט"ו דאתי מרור דרבנן, ומבטל למצה דאורייתא דמשמע דעכ"פ ידי מרור יצא והרי כיון דלא יצא ידי מצה א"כ הוי מצה רשות ואתיא מצה דרשות ומבטל למרור דרבנן, לפענ"ד נראה ליישב לפי מה דמשמע מדברי התוס' שם ד"ה אתי וד"ה ידי דהא דמבטל אחד את חבירו היינו דווקא אם המבטל רבה על הבטל, וכן משמע בגמ' זבחים דף ע"ח וברש"י שם ד"ה א"א ע"ש ודו"ק. וא"כ הא דאמרו בגמ' דמרור דרבנן מבטל למצה דאורייתא הוא מספק דשמא המרור מרובה, וגם מ"ש התוס' שם דאם אוכל תחילה מצה לבד ואח"כ מצה ומרור בכריכה אתי מצה דרשות ומבטל למרור דרבנן הוא ג"כ מספק שמא המצה מרובה

ומעתה מיישב היטב קושי' מעכת"ה דממנ"פ יוצא ידי מרור דאם המרור מרובה ואז המרור דרבנן המרובה מבטל מצה דאורייתא, והמצה דרשות המועט