דברי פנחס עא

עוד יש לעורר בענין זה כעת בשעת הגזירה שגזרו שמוכרח לפתוח החנויות ולמכור בשבת, אפילו אם נאמר דיש למצוא איזה היתר לפתוח החנות ולמכור ע"י עכו"ם בקבלנות היכא דאונס הוא עפ"י חוקי המלוכה, דאם לא ימכור בשבת אז יקחו ממנו זכותו דלא יהי' רשאי למכור אף בחול, ולדמות דבר זה למטבע ולמכס במתירין בקבולת ע"י עכו"ם במקום הפסד גדול, תינח מי שיש לו חנות מכבר ויש לו מחיתו מזה, משא"כ איש אחד שרוצה לעשות מסחר ולמכור בחנות וידוע שצריך בהכרח לפתוח חנותו בשבת ולמכור, אם מותר לעשות כן לכתחילה כעת, והיא הערה שראוי לעורר עליה

הנה בהך דינא דמתירין בקבלנות במקום הפסד, מסופק הב"י בס"ס רמ"ד דזה דוקא במי שכבר קנה המכס וצריך לעשות תקנה שלא יפסיד ממונו, א"נ במי שחייב לו השר מעות וקנה המכס כדי להציל ממונו בידו, אבל לקנות המכס להדיא לא שרינן לי' משום הרווחה. ומיהו אפשר דבשעת קני' שרי דהא לא עביד איסורא ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא שרי להשכיר לעכו"ם בקבולת לקבל המכס משום פסידא עכ"ל. ראינו שהוא מסופק בזה. ה"נ בנ"ד יש להסתפק ג"כ אם רשאי כעת בשעת הגזירה לעשות מסחר לכתחילה בחנות ולהתירו אח"כ למכור ע"י עכו"ם יען שהוא הפסד גדול, דלכאורה מוכח דדוקא בדיעבד, דמקור דין זה הוא מהמרדכי הביאו הב"י שמביא רא"י להתיר במכס מדברי הש"ס שבת בר"פ מי שהחשיך שמותר ליתן כיסו לנכרי במקום הפסד דא לא שרית לי' אתי לאתויי בעצמו ויעביר ד"א ברה"ר משום דאדם בהול על ממונו ושם מיירי בדיעבד, אבל לכתחילה בוודאי אין לו להכניס עצמו בזה ולהתיר לו אח"כ, ה"נ בדין מכס ומטבע אין לו לשכור לכתחילה אם ידע אח"כ שיצטרך להתיר לו מכח הפסד

ראי' לזה מתוס' מנחות דף מ"ח ע"א דאמרינן שם חטא בחטאת זו דוקא היכא שכבר שחט, אבל מתחלה אין מתירין לו לשחוט שיצטרך לומר אח"כ חטא בחטאת עיי"ש, וכן יש ראי' מתוס' שבת דף ד' ותוס' עירובין דף ל"ב ומגיטין מ"א שכתבו דהא דאמרינן ניחא לו לחבר דליעבד איסורא זוטא כדי שלא ליעבד ע"ה איסורא רבא, אמאי לא אמרינן בשבת חטא בשביל שיזכה חברך, ותרצו דדוקא היכא שלא פשע מתחילה אמרינן חטא, אבל הכא בשבת שפשע בתחלה במה שהדביק פת סמוך לחשיכה, אין אומרין חטא בשביל שיזכה חברך, עיי"ש

ולפי"ז ה"נ גבי מטבע ומכס י"ל כן, דהא דמתירין מכח הפסד גדול זה דוקא בדיעבד שכבר שכר ולא ידע מזה או שהי' לו חוב על זה, כמש"כ הב"י, בזה מתירין לו אח"כ בשביל הפסד, אבל היכא דידע מתחילה מזה ולא הי' לו לשכור מתחלה על כך ושכר מתחילה על כך שיותר לו אח"כ מכח הפסד, זה הוי כמו פושע במה שהכניס עצמו בתחילה ע"ז, ובזה אין מתירין לו אח"כ משום הפסד, וה"ה שאר דברים שמתירין מכח הפסד, הוא נמי בדיעבד, אבל מתחילה היכא דידע מזה ל"מ. וא"כ בנ"ד נמי ידע מזה מתחילה שיצטרך אח"כ להתיר לו בשבת, אין מתירין לו, כך הי' נראה בעיני, ומלשון הש"ע גבי יהודי הקונה מכס אינו מבואר דעת ב"י אם סובר דמותר לכתחילה או רק בדיעבד כי המחבר מביא הלשון שכתב המרדכי ושם מיירי בדיעבד כמש"כ הב"י

אך מצאתי בהגהת רע"א על הש"ע שכתב גבי הך דינא יהודי וז"ל: ואפשר דשרי לקנות לכתחילה מכס דבשעת קנין אין עושה עוד איסור וכי מטא שבת כיון דכבר קנה שרי לי' מכח הפסד, עכ"ל. וזה מבואר בב"י הך ספק ולא הכריע בזה, ולפענ"ד נראה לי בזה דבר חדש, דהך ספיקא תליא בפלוגתא הרז"ה והרמב"ן מובא בר"ן פרק ר"א דמילה, בהאי ינוקא דאשתפיך חמימי לפני המילה, דעת הרמב"ן שם דאף דאמרינן מכשירי מילה אינו דוחה את השבת ואם ימול אותו יצטרך לדחות אח"כ את השבת והאיך מתירין לכתחילה בדבר שידעינן שיצטרך לדחות אח"כ את השבת, דמ"מ דעת הרמב"ן דמותר למולו כיון דעתה בהיתר עושה, דמילה דוחה את השבת ואי דאח"כ יצטרך לדחות את השבת מכח המכשירין, הלא אז אחר המילה הפקוח נפש דוחה ולא מכשירין, והרז"ה חולק עליו בזה דאין מתירין לכתחילה למול אם ידעינן אח"כ שיצטרך לדחות את השבת מפני פ"נ, ומביא ראי' לזה מספ"ק דביצה דסברי ב"ה לא ישחוט חי' ועוף לכתחילה היכא שא"י לכסות, ומודים שאם שחט שיחפור בדבר ויכסה, אמאי אין מתירין לכתחילה לשחוט דבהיתר שחט ואח"כ הכסוי ידחה אותו, אע"כ שאין מתירין לכתחילה בדבר שצריך אח"כ לדחות השבת, עיי"ש

ועפי"ז ספקו של הב"י הנ"ל תליא בפלוגתא זו, לדעת הרמב"ן שרי לכתחילה לקנות המכס והמטבע