דברי פנחס ע

דהוי משאצ"ל. אך יש לומר אפילו אם נאמר שהי' גזירת שמד כמ"ש הפ"מ וק"ע הנ"ל, אפ"ה לא היו מוסרים נפשם על זה לפימ"ש רש"י ושטמ"ק בביצה דף ח' ע"א, דבתרי דרבנן שרי לכתחילה במקום צורך עיי"ש, הובא בפמ"ג או"ח ס"ס של"ב בא"א שם, ולכך כשהוציאו המשא בשנים היו תרי דרבנן דקי"ל שנים שהוציאו בשבת פטורים והוי נמי משאצ"ל כנ"ל נמי פטור, גם כשמיחו אח"כ להוציא בשנים הוציאו ביחידות דרך כרמלית כמבואר בירושלמי שם, הוי נמי תרי דרבנן, כרמלית ומשאצ"ל

ומיושב לנכון שתי קו' הנ"ל, דחדא מתורצת בחברתה, דלכך הוציאו בשנים ולא ביחידות אע"ג דמשאצ"ל פטור דהא כשמתכוון להעביר על דת אף במשאצ"ל מחויב למסור נפשו כמבואר במהרי"ק והש"ס סנהדרין הנ"ל, לכך הוציאו בשנים כדי דלהוי תרי דרבנן ותרי דרבנן שרי במקום צורך כנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא

אם כן בנדון דידן יש לומר, אם אינם מתכוונים להעבירו על דת במה שגזרו לפתוח החנויות בשבת, רק להנאת עצמם, כדי שיהי' ביכלתם לקנות בחנות מה שהם צריכים אולי אין מחוייבים למסור נפשם ומאודם במי שכל מחיתו הוא רק מהחנות ויהי' מחוסר לחם מכח זה ויכול למכור ולכתוב על ידי נכרי, ומי שיש ביכלתו לפרנס עצמו אף שיקחו ממנו הזכות מהחנות, לזה אסור למכור אף על ידי נכרי כנזכר לעיל

אמנם אכתי יש לעיין בזה אם יכולין להתיר בכלל, דיהי' מותר לפתוח החנות ולמכור ע"י עכו"ם דצריך לחשוש דכשתתבטל הגזירה קלי הדעת לא יסגרו החנות אח"כ ג"כ, כמבואר בש"ס כתובות דף ג' ע"ב, דאמרינן שם ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים, מאי סכנה א"ר דאמרו בתולה נישאת ביום הרביעי תבעל להגמון תחלה, האי סכנה אונס הוא, משום דאיכא צניעות דמסרי נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה, ולידרוש להו דאונס שרי, איכא פריצות ואיכא נמי כהנות, וליעקרא, גזרה עבידא דבטלו ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן עיי"ש

א"כ חזינן דתקנתא דרבנן חמורה כ"כ ולא דרשינן להו דאונס שרי משום דאיכא פרוצות דיעשו ברצון ולא דרשינן דרך כלל דאונס שרי אע"ג דיש חשש סכנה אצל צנועות וגם אין עוקרין תקנתא דרבנן מכח דזימנין איכא סכנה משום דגזירה עבידא דבטלי ותקנתא דרבנן מקמי' גזירה לא עקרינן. א"כ מכ"ש בנ"ד האיך יכולין להתיר איסור דרבנן לפתוח חנות בשבת מכח אונס דהא איכא פרוצים ויעשו ברצון וימכרו בשבת בעצמן או אפילו ע"י עכו"ם, אפילו שאין להם אונס שיש ביכלתם לפרנס עצמם מעסק אחר וכדומה אף לא יהי' להם חנות, וגם חזינן דתקנתא דרבנן לא עקרינן מכח גזירה, משום דגזירה עבידא דבטלה, מכש"כ שאין יכולין להתיר איסור דרבנן מכח גזירה משום טעם זה ושמא כשתהי' הגזירה בטלה יעשו גם כן ויהי' החנות פתוחה כמקדם (ועיין במג"א בס"ס ש"ו בשם הב"ח מה שהביא ראי' מש"ס הנ"ל לענין אונס חילול שבת עייש"ה)

ובפרט בדור פרוץ כזה שחילול שבת קיל בין הרבה אנשים צריך לגדור גדר שלא יפרצו עוד כשיעשו באונס יעשו אח"כ גם ברצון וכמו שמצינן בש"ס גיטין דף ה' דלא חלקו משום גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו עיי"ש, ובעירובין דף מ"א ע"א וכן מצינן חשש זה בסוכה דף מ"א ובר"ה דף ל' משחרב בהמ"ק התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור משום מהרה יבנה בית המקדש בב"א ויאמרו אשתקד מי לא היינו אוכלין משהאיר המזרח השתא נמי ניכול ולא ידעו לחלק בין זמן דאיכא עומר או לא, לכך גזרינן שיהא יום הנף כולו אסור עיי"ש. ה"נ יש לחשוש במהרה תתבטל הגזירה דחילול שבת כמו שאמר הש"ס גזירה עבידא דבטלה ואעפי"כ לא יסגרו חנותם בשבת ולא ידעו לחלק דאז הי' באונס התירו לפתוח החנות, מה שאין כן השתא דבטלה הגזירה חוזר הדבר לאיסורו

ואף אם ימצא איזה היתר בשעת הגזירה לפתוח חנותו בשבת ולמכור ע"י נכרי בקבלנות, צריך לעשות בזה תקנה גדולה שכאו"א יתן תקיעת כף בחלק לעולם הבא לפני רב או בי"ד שלא ימכור בעצמו רק ע"י נכרי ושכר שבת אסור לו להנות ממנו אפילו פרוטה אחת וכאשר תתבטל הגזירה יחזור לאיסור ויהי' סגור ומסוגר כמקודם, אז יכולין להתירו, וצריך להתיישב הרבה ולהוועץ עם גדולי הדור, אם יש מקום להתיר או לא, ויהי' בשוא"ת ולא יאמרו לא איסור ולא היתר אף מי שאונס בדבר הזה כנ"ל, ויעשה כרצונו ולא עפ"י היתר הוראת בי"ד, שוא"ת עדיף, וצריך לעשות בזה הוראה כללית לכל המדינה הן לאיסור והן להיתר שלא יהיו מקצתן מורין כן ומקצתן כן, וליתן כאו"א היתר הוראה כרצונו רק כאשר יסכימו הגדולים בזה כן יעשו, כן נראה לענ"ד.