דברי פנחס סט

רק ביקש לאונסו על דת, רשאי לסרב ואם יבוא לידי סכנה יעבור ואינו מחויב לפדות העבירה בממון, והוא חולק עליו דגם זה אסור רק מחוייב לפדות עצמו בכל ממונו ולא יעבור, גם לא יביא עצמו לידי סכנה אפי' האיסור בכלל כגון שהטיל עליו השר לחפור עם בעלי מלאכות ריקם לחיזוק העיר יום יום ובכלל גם שבת, וצ"ע בטלטול והולכת אבנים ועוד דהו"ל משאצ"ל וקשה להקל דמ"מ עובר על לאו דלא תסור ועוד פרהסיא, ולולי דהגוי מכוון להנאתו הי' בכלל יהרג ואל יעבור, ועוד צ"ע די"ל דנהי דלא מקרי מכוון להעבירו מ"מ לא מקרי להנאתו, לכן יש להחמיר עכ"ל, נראה מדבריו דהיכא דכופין לעבור על איסור שבת באיסור דרבנן, מ"מ אם יכול לפדות עצמו בכל ממונו לא יעבור אע"ג דהוי משאצ"ל

מ"מ מדברי הראש יוסף מבעל פמ"ג על שבת דף ע"ב לא משמע כן שהביא בשם הפנ"י שם שחולק על התוס' שם שכתבו דעובד בשבת מחמת יסורים חייב והפנ"י חולק ע"ז דמיראת יסורים וכדומה הוי משאצ"ל והביא כן בשם מהרש"א ב"ב קמ"ט שכתב לגבי מקושש לשם שמים נתכוון הוי מלשאצ"ל עיי"ש, וכתב הראש יוסף שם שאלה מי שאונסין אותו לעבור על מצות ד' או לעבור על מלאכת שבת או לאכל מאכל איסור נבלה וכדומה איזה יבחר, והעלה דיבחר לחלל שבת שהרי הוא באונס ומלאכה שאצ"ל הוה ופטור אבל אסיר כר"ש ורק מדרבנן, משא"כ אוכל נבילות דמ"מ נהנה ועובר עבירה ד"ת ומסתפק שם אי שרי לעבור על ל"ת דרבנן בהפסד ממון עש"ה, וכתב באורחות חיים בהל' שבת סי' רע"ה בהגהות מהרש"ם שם מדברי הראש יוסף הנ"ל יש למצא זכות ליהודים אנשי המלחמה שעשו מלאכה בשבת כיון שהוא מחמת אונס חשוב משאצ"ל ופטור והביא כן מדברי המרי"ק שורש קל"ז שכתב בהאי דיבמות קכ"ב ע"ב, דא"ל נכרי לי ליקטלי לך כדקטלי לפלניא, דא"ל בשל קדירה בשבת דל"ה רק איסור דרבנן בבישול הלז כיון דעשה כן בשביל שלא ימיתנו העכו"ם הו"ל משאצ"ל וכן כתב שם מהא דאמר הש"ס סנהדרין דף ע"ד דקטל אספתא ושדי לחיותא דהוי משאצ"ל עיי"ש, ובשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' ל"ד אות י' עיי"ש, ומה שהאריך אמאי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופא

אמנם קשה על סברא זו דמחלל שבת מחמת אונס חשוב משאצ"ל מירושלמי חגיגה פ"ב הלכה א' דמבואר שם דגזרו על היהודים לחלל שבת והיו האויבים מטעינים עליהם משאות בשבת והיו ישראליים מכוונים שיהי' שנים נושאין משא אחד כדי שלא יעברו על איסור שבת, דשנים שעשו מלאכה בשבת פטורין עיי"ש, אע"ג דקיי"ל דשנים שעשו פטורין אבל אסור מדרבנן, כמבואר בשבת דף ג' ודף צ"ד עיי"ש, מ"מ עשו כן כדי שלא יעברו על איסור דאורייתא כמ"ש הפ"מ וק"ע שם, ואם נאמר דהיכי שעשה מלאכה מחמת אונס חשוב משאצ"ל, א"כ אמאי הי' צריכים לישא המשא בשנים, אפילו נושא משא בעצמו נמי פטור, כיון שהיא משאצ"ל, דגם גבי הוצאה פטור משאצ"ל כמבואר בשבת דף צ"ד עיי"ש, ובתוס' שם, וא"כ קשה מהירושלמי על סברא הנ"ל

אך יש ליישב זאת בדרך נכון, דלכך הוציאו המשא בשנים (ולא בעצמו) דבזה היו יוצאין לכל הדעות, דבמלאכה שאינה צריכה לגופא פלוגתא דר"י ור"ש, דר"ש פוטר ור"י מחייב ובשנים שעשו מלאכה בזה יכול וזה יכול ר"מ מחייב ור"י פוטר כמבואר במתני' שבת דף צ"ב, ולפי"ז לר"מ דסובר שנים שעשו מלאכה חייב, א"כ בלא"ה פטור כיון דר"מ סובר מלאכה שאצ"ל פטור כר"ש, כמו שהוכיח העטרת חכמים בחולין דף י"ד עיי"ש, ולר"י דסובר משאצ"ל חייב, הא איהו סובר דשנים שעשו מלאכה פטור ולכך הוציאו בשנים והי' יוצאים אליבא דכ"ע, בין למ"ד משאצ"ל חייב ובין למ"ד פטור, ודו"ק כי נכון הוא

אמנם זה קשה על הירושלמי הלז, לפימ"ש המהרי"ק בתשובה הנ"ל סי' קל"ז דאע"ג כשישראל עשה מלאכה בשבת ע"י אונס כדי להציל ממיתה פטור ומותר לר"ש דסב"ל משאצ"ל פטור וליכא בזה מידת חסידות, מ"מ במכוון להעבירו על הדת איכא חלול השם, אז יהרג ואל יעבור עיי"ש, א"כ לפימ"ש הפ"מ על הירושלמי הלז דהי' גזירת שמד, א"כ מה הועילו במה שהוציאו שנים, למ"ד דשנים שעשו מלאכה חייבים אע"ג דהוי משאצ"ל, מ"מ בזה אמרינן יהרג ואל יעבור כשיטת מהרי"ק, וע"כ צ"ל דלא הי' גזירת שמד רק היו מתכוונים להנאתם ולא להעביר על דת, ולכן לא מסרו נפשם על זה, והוציאו המשא בשנים ואח"כ משמיחו שלא להוציא ע"י שנים, כמבואר בירושלמי שם הוציאו ביחידות אפ"ה פטור, משום שעשו באונס וה"ל משאצ"ל ופטור כנ"ל

ועיין בסנהדרין דף ע"ד ע"ב, אמר רבא עכו"ם דאמר לישראל קטול אספתא בשבת ושדי לחיותא ואי לא קטלינא לך ליקטל אספתא ולא ליקטלי, שדי לנהרא ליקטלי' ולא ליקטל, מ"ט לעבורי מילתא קבעי עיי"ש, א"כ מבואר כשיטת מהרי"ק הנ"ל דיש חילוק בין מתכוון להעבירו על דת מחויב למסור עצמו ולהנאת עצמו פטור משום