דברי פנחס סח

א"כ יכול לפתוח חנותו בשבת ולמכור ע"י עכו"ם ויכתוב ע"י עכו"ם וליכא רק איסור דרבנן וא"צ לבזבז כל ממונו

ועוד אפילו לשיטת הסוברים דעל ל"ת דרבנן צריך נמי לבזבז כל ממונו הוא מטעם דאיסור דרבנן הוא בכלל לא תסור ומבואר בפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח דבתרי דרבנן ליכא לאו דלא תסור עש"ה, וכ"כ בית שמואל באבן העזר סי' כ"ח דמקדש בחמץ דרבנן ובשעות דרבנן מקודשת, דחשוב אין לו עיקר מן התורה, עיי"ש, א"כ הכא נמי במקח וממכר בשבת יש בו תרי דרבנן, דאיסור מקח וממכר בשבת הוא משום גזירה שמא יכתוב ובכתב תגלחת שלהם הוא נמי דרבנן, אפילו כשישראל כותב כנ"ל, ובפרט אם יהי' צריך לכתוב יצוה לעכו"ם לכתוב וליכא בזה משום לאו דלא תסור ואינו מחויב לבזבז כל ממונו מכח זה, כן הי' מקום לכאורה לומר, ועיין בפרי בגדים בפתיחה כוללת או"ח ח"ד אות י', שכתב גם כן לחלק באיסור שבת לעבור על תרי דרבנן שרי במקום הפסד עיין שם שהניח בצריך עיון

אמנם זה אינו, דהא מבואר בחתם סופר סי' קצ"ה, דהא דמקח וממכר בשבת הוא דרבנן רק באקראי, אמנם הפותח חנותו בשבת בקביעות הרי הוא מחלל שבת בפרהסיא דעובר על עשה דשבתון שהוא מדאורייתא, והביא כן בשם הרמב"ן פרשת אמור והאריך בזה ומסיים בזה שאסור לשום אדם לפתוח חנותו בשבת, ואם לא ציית לזה הרי הוא מובדל ומופרש מעדת ישראל ואין לו דת כלל ופסול לעדות ולשבועה ולכל דבר ושחיטתו אסורה וכל מאכליו ומשקיו בחזקת איסור כי איבד נאמנות שלו, ואין חילוק בין פותח חנותו מקצתו או כולו או חלונותיו וכדומה עיי"ש, שדבריו בוערים כאש על מי שפותח חנותו בשבת. וכיון דעובר על עשה דשבתון בפותח חנותו בשבת ועל איסור עשה שלא יעבור בקום ועשה בוודאי מחויב לבזבז כל ממונו, כמו שהוכיח בשו"ת עמודי אש סי' ד' בקונטרס לכללי התורה דף כ"ט ודף ל' עיי"ש

ואולי יש לחלק דוקא היכא שהוא בעצמו עוסק כל היום בקביעות בחנותו הוא עובר על עשה דשבתון, משא"כ היכא שהוא בעצמו אינו עובד בחנותו רק ע"י עכו"ם אינו עובר בעשה דשבתון אף שהוא ג"כ בחנותו כמו שכתב בבית מאיר באבן העזר סי' ה' ליישב קושית הפני יהושע אמאי אמרינן אמירה לעכו"ם שבות, לשיטת הסוברים דיש שליחות לעכו"ם לחומרא והיכא דלאו בר חיובא חייב שולחו, תיפוק לי' משום שליחות. ותירץ דלענין שבת לא שייך שליחות דהמלאכה בעצם אינו אסורה והתורה הקפידה על מנוחת הגוף דאע"ג דעכו"ם עושה מלאכה מ"מ הוא שובת עיי"ש, כן כתב בשו"ת חת"ס סי' פ"ד עייש"ה

וכאן דליכא עשה דשבתון כשהגוי עובד מלאכה ע"י אמירתו שוב יש לעיין אם מחויב לבזבז כל ממונו ולא יפתח חנותו ולמכור סחורתו ע"י עכו"ם, וצ"ע בזה. ועיין בשו"ע או"ח סי' שכ"ט ס"ו וס"ד במג"א שם ובש"ע מהתניא שם ס"ג שכתב, יחיד שבא עליו עכו"ם ליקח ממונו יניח להם ליטול כל ממונו ולא יחלל שבת אפי' באיסור דברי סופרים אלא על דרך שנתבאר בשלחן ערוך עיין שם

במקום אחר הבאתי ראי' לסברת הב"מ בנ"ל דבשבת לא שייך לומר דשלוחו של אדם כמותו באמירה לעכו"ם, דמ"מ גופו שובת, בזה יישבתי קושית השעה"מ בפ"ח מהלכות עכו"ם שהקשה דלמ"ד דמילה כשרה בעכו"ם אמאי מילה דוחה שבת למהלי' ע"י עכו"ם, עיין שם

אמנם לפי"ז ניחא דהא שיטת הרא"ש בפרק כיסוי הדם הובא בש"ך חו"מ סי' שפ"ב, דאם הוא יכול למול אסור לכבד לאחר, והקשה עליו התבו"ש מש"ס קל"ג גבי מילה בצרעת דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר משמע דמותר למול ע"י אחר. ותירץ הפלתי בסי' כ"ח ע"י כיבוד אסור, אמנם ע"י שליח מותר כיון דשלוחו של אדם כמותו, חשוב כאילו הוא מוהל עיי"ש. לפי"ז מיושב קושית השעה"מ אמאי מילה דוחה שבת למהלי' ע"י עכו"ם ואמירה לעכו"ם היא שבות, הא קשה אמאי אמירה לעכו"ם שבות, הא יש שליחות לעכו"ם לחומרא ויתחייב שולחו, עכצ"ל כתירוץ הנ"ל של"ש שליחות בשבת דמ"מ גופו שובת, וכיון דל"ש לומר שלוחו כמותו בשבת א"י למהלו ע"י עכו"ם דאז אינו מקיים המצוה ממ"נ אם שלוחו של אדם כמותו גבי מילה מחייב שולחו וא"א למול ע"י עכו"ם בשבת ודו"ק

ועיין בשו"ת חו"י סי' קפ"ג דהביא בשם גדול אחד שמחלק שאינו מחויב להציל עצמו בממון רק כשהגוי אומר תן לי מעות או עבור שיתן מעות ואין לו היתר שיסרב מזה ומזה עד כי יבוא לידי הכאות וסכנת אבר וכה"ג גם זה אסור, משא"כ אם הגוי לא זכר כסף