דברי פנחס סז

ויזהר שלא ישב ישראל אצל עכו"ם בשבת כשעושה מלאכתו במטבע או בקבלת המכס עכ"ל

והטעם מבואר בפוסקים אעפ"י שהישראל קובע לו מלאכתו בשבת מ"מ אין בזה איסור, לפי שקבלת המכס אינו אלא משום שבות ואמירה לעכו"ם ג"כ שבות והרי שבות דשבות יש מתירין במקום הפסד, ואף שיש אוסרין שבות דשבות, רק במקום מצוה מתירין, כאן הוי כדבר מצוה שאם לא יטול המכס בשבת ישתקע בידי עכו"ם ועושה מצוה שמציל מידם הממון, אפילו אם המכס הוא באופן שצריכין לעשות מלאכה דאורייתא, כגון לכתוב אעפ"כ מותר לשכור נכרי על אופן הנ"ל, כי אדם בהול על ממונו ואם לא נתיר לו יבוא לידי איסור דאורייתא, עי' בטו"ז שם שכתב, דמה שכתב הרמ"א שיזהר הישראל שלא ישב אצל עכו"ם כשעוסק במטבע או בקבלת המכס, דוקא כשיושב שם להקיל חשבון ליום מחר אבל אינו יושב רק כדי לשמור את העכו"ם שלא יגנוב מותר. וכן נוהגים מחזיקי הרחיים מהשר להושיב ישראל אפילו בשבת רק יזהרו שלא ידברו מהעסק כלל, עש"ה

ועיין בשע"ת שם שהביא בשם הנוב"י מהדו"ת או"ח סי' כ"ט, שלמד מדין הלז ג"כ לענין מי שיש לו חרות מהמלכות למכור איזה דבר בחנות ואם יהיה סגור בשבת יפסיד החרות, יש היתר שחוץ משכירות יהי' בקבלנות, דהיינו שיתן איזה סכום מכל מאה או אלף שמכר עיין שו"ת החת"ס או"ח סי' קי"ג באמצע התשובה דע"י קבלנות שרי במקום הפסד גדול, עש"ה

א"כ לכאורה הוי מקום לומר בנ"ד, שיש הפסד גדול אם אינו פותח חנותו ומוכר בשבת כנ"ל שיקחו ממנו הזכות למכור בחנות, שכאו"א יקח בחנותו איזה נכרי או נכרית בקבולת שיתן לו כך וכך מכל מאה ומאה שימכור ואז העכו"ם אדעתי' דנפשי' קעביד, ועוד דבנ"ד ליכא נמי שום חשדא ומראית עין כמ"ש המ"א סי' רמ"ד ס"ק ח' דברבים ליכא חשדא וה"נ כיון שנוגע לכמה מאות יהודים וכל אחד עושה כן ליכא נמי שום חשדא כמ"ש סברא זו החת"ס סי' ס"ה עש"ה

אך יש לדחות זאת דאינו דומה נ"ד לנידון המכס ולנידון פתיחת החנות בשבת המבואר בנוב"י הנ"ל, דשם מיירי שהנכרי בקי בלקיחת המכס, וכן בחנות המבואר בנוב"י הנ"ל שהנכרי עוסק בחנות הלז כל השבוע ושפיר הותר להשכיר לו בקבולת המכירה בחנות שבקי במסחרו וכאן שאינו בקי במחסרו יהי' מוכרח כאו"א לסייע לנכרי במסחרו שיאמר לו עשה כך ומדוד כך, וזהו מקח וממכר גמור שאסור לעשות ע"י נכרי כמובן. אך יש לומר לפי הטעם שהביאו הפוסקים להתיר גבי מכס אמירה לנכרי מדאמר הש"ס בשבת דף קנ"ג, גבי מי שהחשיך לו בדרך ליתן כיסו לנכרי משום דאדם בהול על ממונו ואי לא שרית לי' אתו לאתויי ד"א ברה"ר, ה"נ במקבלי מכס שייך אסור דאורייתא כיון דצריך לכתוב, אם לא נתיר לו ע"י עכו"ם אתי הוא למיכתב, עיין בטו"ז אות ו', וה"נ אם לא נתיר לו ע"י עכו"ם וימכור הישראל בעצמו ואתי למיכתב, כי כעת החוק שכאו"א מה שמוכר בחנותו צריך ליתן בכתב להקונה בעד כמה מכר כידוע משא"כ כשיעשה ע"י עכו"ם אף שאינו בקי כ"כ במסחרו עכ"פ הכתב מכירה יכול לעשות ע"י עכו"ם ועיין בשו"ת חת"ס או"ח סי' נ"ח, שפלפל בזה והיכי דיש חשש דאתי למיכתב יש להתיר במקום פסידא לפתוח החנות למכור ע"י עכו"ם בקבלנות, עש"ה

אך לשיטת הסוברים דכתב תגלחת שלהם אינו רק איסור דרבנן כמבואר ברמ"א סי' ט"ו סי"א, וכ"כ הנוב"י הנ"ל בתשובה כ"ט, הגם שהחת"ס בחו"מ סי' קצ"ה העלה דכתב תגלחת שלהם הוא איסור דאורייתא עש"ה, מ"מ בספר מנחת פתים על או"ח הביא בשם האו"ז דכתב עכו"ם ליכא איסור דאורייתא רק מדרבנן, א"כ לא חיישינן, שמא אי לא שרית לי' ע"י עכו"ם, יעשה ישראל בעצמו וימכור ויכתוב, דאז נמי ליכא איסור דאורייתא, לפי"ז נסתר ג"כ ההיתר הנ"ל דא"י לפתוח החנות ולמכור ע"י עכו"ם בקבולת כנ"ל, ואין לדמות נידון דידן לנידון של מכס ולנידון של הנוב"י והחת"ס כמו שחלקתי לעיל, ועיין במג"א סי' של"ד אות ג' ובמחה"ש שם

ומעתה נבוא לבאר אם אין ביכלתו למכור ע"י עכו"ם, אם יענש שאם לא ימכור בשבת לא ימכור אף בחול ויאבד כל זכותו בזה, אם מחוייבים לבזבז כל ממונם ויהי' מחוסר פרנסה מכח זה דמבואר בשו"ע או"ח סי' תרנ"ו וביו"ד סי' קנ"ד, כדי שלא יעבור על לא תעשה צריך לבזבז כל ממונו ושלא יעבור על איסור דרבנן, עיין בפתחי תשובה ביו"ד סי' קנ"ז סק"ד ובדרכי תשובה שם אות י"ח עש"ה שהביא שיטות בזה אם באיסור דרבנן צריך לבזבז כל ממונו עש"ה, ואם נאמר כשיטת הסוברים דעל איסור דרבנן אין צריך לבזבז כל ממונו א"כ במקח וממכר בשבת ליכא רק איסור דרבנן גזירה שמא יכתוב כמבואר בביצה דף ל"ד, וברש"י שם,