דברי פנחס סו

וקאמר הש"ס מנזיר לא יכול למילף עדל"ת, דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה עש"ה, ובנזיר דף ט' ע"א קאמר דב"ש דסברי אין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות ע"ש, א"כ לב"ש יכולין למילף מנזיר דעדל"ת, שפיר יכולין לומר דסמוכין אתי לאסור כלאים בציצית. וזה קאמר רש"י, דלא דרשו סמוכין להתיר כלאים בציצית, דהם דרשו סמוכין לא להתיר רק לאסור כלאים בציצית, ומיושב לנכון קושית התוס' הנ"ל על רש"י, ומצאתי אח"כ במלחמות בשבת דכ"ה שכ"כ בהא דסדין בציצית ב"ש פוטרין, וטעמייהו דב"ש דלית להו סמוכין למשרא כלאים בציצית, ואדתשאל והלא לכ"ע במשנה תורה דרשי' סמוכין כדאמ' פ"ק דיבמות תשובתך לדברי ב"ש, דאדרבה לא בא הכתוב אלא להזהיר על כלאים בציצית, שלא תאמר יבא עשה וידחה ל"ת, עכ"ד

ולכאורה אינו מובן דלאסור לישתוק קרא מיני', וממילא ידעי' דלא דחי כמ"ש התוס' ביבמות הנ"ל, וע"כ כוונתו הוא כיון דלב"ש דסובר אין שאלה בנזירות יכולין למילך עדל"ת מראשו דנזיר ושפיר יכול לומר אליבא דב"ש דסמוכין אתי לאסור דלא נימא עדל"ת כנ"ל, ודו"ק היטב

ולפי"ז צריך להבין דברי הש"ס בנזיר הנ"ל דקאמר דר"א יליף עדל"ת מגדילים כיון דר"א סובר נמי כב"ש דאין שאלה בהקדש כמבואר בערכין (דף כ"ג ע"א) ה"ה דאין שאלה בנזירות א"כ יכולין לומר דסמוכין אתו לאסור ולא להתיר, ועדל"ת ילפי' מראשו דנזיר כמו לב"ש, אך זה ניחא דכבר הוכיח הטורי אבן בחגיגה (דף יו"ד) דר"א לא סובר כב"ש בזה דאין שאלה בנזירות וסובר בנזירות יש שאלה דהא ר"א יליף שם מכי יפליא להיתר נזירות וכן מוכח מנזיר (דף ל"ב) דר"א סובר יש שאלה בנזירות עש"ה, ובהגהות אמרי ברוך על הטו"א בחגיגה שם ושפיר יליף ר"א עדל"ת מכלאים בציצית, ודו"ק היטב, ועיין במהרי"ט אלגאזי בפ"ה דבכורות סוף אות מ"ב שהביא בשם הרגמ"ה ז"ל גירסא בש"ס ערכין הנ"ל דר"א סובר כב"ה דיש שאלה בהקדש עש"ה, לפי גירסא זו נכון כיון דר"א סובר יש שאלה בהקדש ה"ה בנזירות שפיר יכול למילף עדל"ת מכלאים בציצית

ועפי"ז מיושב לנכון קו' הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה, ובתוס' יו"ט בפסחים בסוגי' דהואיל אמאי סובר ר"י גבי חלה הואיל ואי בעי מיתשל עלה הא כיון דר"א סבר אין שאלה בהקדש ה"ה דאין שאלה בחלה ותרומה עש"ה, לפי גירסא הלז דר"א סובר כב"ה דיש שאלה בהקדש ניחא, וכן נראה מדברי התוס' בעירובין דף ל' ע"ב דר"א סובר יש שאלה בהקדש שהעירו בהא דקאמר ר"א שם דאין מערבין בהקדשות הא אפשר לאתשולי ענה עש"ה

נחזור לעניינינו דמבואר בש"ס נזיר הנ"ל דר"א יליף מגדילים דעדל"ת, ושפיר הקשה התו"ח הנ"ל, ועיין בעירובין דף ק' ע"א כתב רש"י שם דלכך סובר ר"א במתן א' שנתערב במתן ד' ינתנו במתן ד' אע"ג דאיכא בל תוסיף משום דעדל"ת עש"ה, א"כ חזינן דר"א סובר עדל"ת, אפי' עשה הבא ע"י פשיעה דהא הכא הוא עשה הבא ע"י פשיעה כמ"ש התוס' שם ושפיר הקשה התו"ח הנ"ל דיבא עשה ושרפת ולדחי ל"ת דל"ת כן אע"ג דעשה דושרפת בא ע"י פשיעה כיון דר"א סובר אפי' עשה הבא ע"י פשיעה עדל"ת, ושפיר הקשה התו"ח אליבי' דיבא עשה ולדחי ל"ת, ודו"ק

סימן י"ג

נשאלתי מהצענטראלי האורטהודכסית בבודפסט אודות הגזירה שיצאה כעת שיהודים מוכרחים לפתוח חנותם ביום ש"ק ר"ל, ואם לאו יענשו שלא יפתחו חנותם גם בימי החול, אם מחויבים למסור נפשם ולבזבז כל ממונם אודות זה או לא? גם אם יש למצוא איזה היתר שיהי' ביכלתם לפתוח חנותם בשעת הדחק גדול והפסד מרובה כזה

השאלה הלזו היא חמורה מאוד איסור חילול שבת בפרהסיא לפתוח החנות ביום ש"ק וקשה להתיר, לכאורה יש לצדד להתיר עפ"י מה דמבואר בש"ע סי' רמ"ד ס"ו: יהודי הקונה מכס ומשכיר ועי' בהגהות לבושי שרד שכתב דהלשון אינו מדוייק כי הכוונה היא ששוכר את הנכרי ולא הוו"ל למיכתב משכיר עיי"ש) לו עכו"ם לקבל מכס בשבת מותר אם הוא בתקבולת, באומר לו לכשתגבה ק' דינרים אתן לך כך וכך, וכן יוכל להשכיר המכס מכל השבתות לעכו"ם והעכו"ם יקח ריווח השבתות לעצמו, ול"ח שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה דבמקום פסידא כה"ג לא חששו, וכן ישראל הממונה על מטבע של מלך דינו כדין הממונה על המכס וכו'