דברי פנחס סד

איסור וטומאה מקום שבטלה טומאתו בטלה איסורו ועוד מכמ"ק ואכמ"ל. ועי' בנוב"י שם שהעיר דהרי גם סוטה לבעלה דבר איסור הוא, וכתב משום שאיסור סוטה לבעלה לא נאמרה בלשון איסור רק בלשון טומאה ותלה האיסור בטומאה יע"ש, וכ"כ בש"ש שם יל"ע בזה מתוס' יבמות ג' ע"ב בד"ה לפי, וי"א ע"א בד"ה צרת סוטה יעש"ה, ואקצר]. המעתיק, דוד הקטן. ומכאן ואילך דברי גאון אבא שליט"א

ועפי"ז יש ליישב דברי הש"ך בסי' קפ"ז שכתב אע"ג דמטהרינן ברואה דם מחמת תשמיש מכח ס"ס זהו לענין שלא להוציא אשה מבעלה, מ"מ ז' נקיים צריכה, והאחרונים השיגו עליו עי' בפת"ש בסי' קפ"ז אות כ"ו עש"ה, ועפ"י הנ"ל מובן היטב החילוק דלענין שלא להוציא מבעלה סמכי' אס"ס ולא לענין ספירת ז"נ ודו"ק

[א"ה. לפענ"ד י"ל לפימש"כ בנוב"ק יו"ד סי' נ"ג דע"י טבילה מקרי דשיל"מ יע"ש וא"כ שפיר י"ל דלגבי ספירת ז"נ הוי דשיל"מ ובדשיל"מ הרי לא מהני ס"ס, משא"כ לגבי הוצאת אשה לבעלה דל"ה דשיל"מ כמובן סמכי' אס"ס. אך אכתי יל"ע בזה אי במקום מצוה אמרי' ג"כ דשיל"מ והבן היטב כי קצרתי]

ועפי"ז יש ליישב קו' השטמ"ק בכתובות ד' ט' בסוגי' דפ"פ שהקשה בהא דפריך הש"ס שם הא הוי ס"ס וקשה הרי הוי ס"ס ברה"י ועפי"ז ניחא לענין שלא לאוסרה עליו מהני ס"ס ברה"י כנ"ל, ויש להאריך בזה הרבה, אולם כעת הנני טרוד מאוד, ואי"ה אאריך בזה

ומה שבקש מעכ"ת להודיעו מה שהשבתי על האסתפקתא ששאל אותי ידידי הרב הגדול החו"ב מו"ה יוסף שלעזינגער נ"י מפעסט, דהיינו אם הישראל יכול להיות ערב בעד החמץ שקונה העכו"ם בפסח או לא. הנה כשהי' אצלי ושאל אותי זאת פלפלתי עמו הרבה בענין זה וגם בני היקר הרה"ג שליט"א פלפל בזה, ואח"כ מצאתי שנחלקו בזה גדולי האחרונים, כי דעת הרב בש"ע התניא בדיני מכירת חמץ שהישראל אחר צריך להיות ערב קבלן בעד המעות שנשאר העכו"ם חייב בעד החמץ שקנה ע"ש, ובתשו' שואל ומשיב תנינא ח"ב סי' י' השיג עליו יען שהערב הזה הוא רוצה בקיומו של חמץ שאם יאבד החמץ ולא ישלם הנכרי ישלם הוא ואם יהי' בעין יוכל להחזיר החמץ או למכרו ולשלם עש"ה, וכ"כ בתשו' אורי וישעי סי' קכ"א ע"ש, ובשדי חמד מערכת חומ"צ, סי' ט' אות י' יע"ש, א"כ הרי שנחלקו בזה גדולי אחרונים, ומגודל טרדותי בעיר הגדולה לאלקים אי אפשר לי להאריך בזה יותר, ופה תהי' שביתת קולמסי כעת. והנני ידידו הדוש"ת. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים ראב"ד דפה

סימן י"א

ב"ה, אור ליום ו' עש"ק בראשית תרפ"ט לפ"ק

החוה"ש וכט"ס לכבוד ידידי הרב הגדול החו"ב בחדר"ת בנש"ק וכו' כש"ת מו"ה יוסף שווארטץ נ"י רו"מ דחברת מחזיקי תורה בעירנו יע"א

אחד"ש מעכת"ה נ"י, הגם שאנכי טרוד בכמה עניינים, עכ"ז למען כבודו לקחתי לי מעט פנאי להשיב על קו', לפי דעתי ל"ק, בשלמא שם באיסור נדה התורה אמרה שאשה נאמנת לבעלה מקרא וספרה לה, משא"כ הכא בסומא לא ידע שהיא אשתו וחיישינן שמא בא על אשה אחרת שהיא ערוה עליו, האיך יכול לומר שהיא נאמנת שהיא אשתו, הלא יש כמה פרוצות בעולם כמ"ש הש"ס בכתובות ג' ע"ב איכא צנועות ואיכא פרוצות, הכ"נ חיישינן שמא היא פרוצה ומשקרת שהיא אשתו, וכמו כן כתבו התוס' בשבועות דף מ"ו ע"ב ובב"מ דף קט"ז ד"ה והא, דהא דאמרינן דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי', זה דוקא כשאנו דנין על אדם פרטי, משא"כ על הכלל לא נוכל לומר דבר זה דכמה גנבים איכא בעלמא עש"ה, הכ"נ כן היא כשאנו דנין על אשתו אם היא נאמנת אמרינן דאוקמ' בחזקת כשרות ונאמנת שהיא טהורה, משא"כ בסומא חיישינן שמא בא על איזה אשה אחרת