דברי פנחס סג

הכתם על גופה ברגלה הי' מקום להקל במניקה יען שהיא בחזקת מסולקת מן הדמים

אבל בגוף קו' הפוסקים הנ"ל אמאי לא מועיל ס"ס בנדה בכתם, נלפענ"ד דבר חדש, דלכאורה קשה אמאי יועיל ס"ס בנדה הא הוי ס"ס ברה"י וברה"י קי"ל דאפי' ס"ס טמא, יעי' ב"ק י"א גבי שליא ובתוס' שם, וכבר העיר בזה בתשו' זכרון יוסף הובא בסדרי טהרה סי' קצ"ו אות כ"ג ע"ש שהקשה הס"ט ע"ז, לפי"ז יהרסו כל דיני ס"ס בהלכות אלו שאנן מטהרינן לבעלה מכח ס"ס וכמש"כ הרמ"א סי' קפ"ז וכן קשה מנדה נ"ט דר"פ האשה דמטהר התם מכח ס"ס עש"ה

ונלפענ"ד ליישב לפימש"כ המבי"ט בקרית ספר פי"ח מאה"ט דהא דס"ס טמא ברה"י הוא רק מדרבנן ולא מה"ת יע"ש, ובפמ"ג יו"ד סי' ק"י דיני ס"ס אות כ"ה, וכן משמע שי' רש"י ורשב"ם ב"ב נ"ה ע"ב, והכי מוכח מירושלמי רפ"י דתרומות ועי' בתשו' בית אפרים אה"ע סי' י"א ובגו"ר כלל ג' וכדומה, וכבר כתבו בתוס' כתובות נ"א ע"ב בד"ה אונס דשרי רחמנא דבשביל איסור דרבנן אין מוציאין אשה ואוקמי' אדאורייתא יע"ש, ובפנ"י כתובות ט' בסוגי' דפ"פ בתד"ה ל"צ באשת כהן ובבדה"ב על משה"ב להרא"ה ד' קט"ז ע"א, ופמ"ג בדיני ס"ס שם סקי"א, וכה"ג מבואר בגיטין פ"ד ע"א משום גזירה לא מפקינן אשה מבעלה יע"ש

א"כ ה"נ לענין רואה דם מ"ת וכדומה שאנן דנין אם האשה אסורה לבעלה לעולם או לא מתירין מכח ס"ס גם ברה"י דכיון דאסור מדרבנן להוציא אשה לבעלה אוקמי' אדאורייתא, וא"כ גבי כתם וכדומה כשאנו דנין אם היא טמאה וצריכה לישב ז' נקיים לא נוכל לטהר מכח ס"ס כיון שהוא ס"ס ברה"י ול"מ אלא מדרבנן, ומיושב קו' הזכרון יוסף הנ"ל

[אמר המעתיק הנה לכאורה יש להעיר על ד' מר גאון אבא שליט"א דאכתי תיקשי מהא דנדה נ"ט ע"ב דמבואר שם דגם ר"מ דמטמא בחדא ספיקא אבל בס"ס מטהר יעש"ה, וא"כ תקשי כיון דהתם ג"כ דנין לטהרה או לטומאה א"כ שוב גם ס"ס לא יהני כיון דהוי רה"י, אבל באמת י"ל דהתם בלא"ה ניחא דהרי מבואר בנדה י"ד ע"ב דר"מ לא מטמא בחדא ספיקא רק משום כתמים יע"ש, וכיון דבחדא ספיקא הוא רק טומאה דרבנן, ע"כ בדאיכא עוד ספק הוי ספק דרבנן דמבואר בפסחים ע"ז גבי ספק משקין לטמא אחרים ובנדה ד' ע"ב דגבי טומאה דרבנן בספיקו טהור גם ברה"י יע"ש ובכ"מ פכ"ד מטו"מ ה"ח, וברע"ב פ"ג דמקוואות מ"ז, ובתשו' הארכתי בזה והבאתי גם מטהרות פי"א משנה ח' וא"כ ה"נ הרי ספק א' דמטמא ר"מ הוא משום כתמים והוי טומאה דרבנן ע"כ בדאיכא עוד ספק טהור גם בנדה אע"ג דהוי רה"י וז"פ וברור

ובלא"ה כיון דחדא ספיקא דמטמא ר"מ הוא רק משום כתם והרי מבואר בתוס' נדה נ"ו ע"ב בד"ה מבין דלהכי כתמי עכו"ם טהורין כיון דכל עיקר טומאת עכו"ם הוא רק דרבנן ע"כ בטומאת כתמים דהוא דרבנן ל"ג טומאה דרבנן יע"ש וכ"ה ברש"י ב"ק ל"ח ע"ב, ובגליון שם הבאתי מתמורה כ"ז ע"ב דרבנן אקילו בדרבנן, ומנחות נ"ד ע"א בדרבנן לא עביד דרבנן, ועי' כה"ג בתוס' ביצה ט"ו ע"א ד"ה אלא, ובקונטרסי הארוך על נס חנוכה הארכתי בזה. וא"כ ה"נ בחד ספק דהוא טומאת כתם דרבנן אקילו בס"ס ברה"י דגם בטומאה דאורייתא הוא רק מדרבנן וכמו שנודע מד' המבי"ט הובא בדברי גאון אבא שליט"א, והבן היטב

ובגליון נדה נ"ט ע"ב הבאתי מירושלמי פסחים פ"ק ה"ו ר"מ מחמיר בדבריהם כמו בד"ת כמו בכתמים יעש"ה, ובציון ירושלים שם וי"ל עפ"י הנ"ל דהירושלמי סובר דר"מ גם בס"ס מטמא וכמו דסובר ר"ל בש"ס דילן והיינו משום דהוי ס"ס ברה"י אע"ג דהוי טומאה דרבנן והי' ראוי לטהר ברה"י וע"כ דר"מ מחמיר בדבריהן כמו בד"ת והבן

אמנם בעיקר קו' הזכרון יוסף הנ"ל יעי' בסי' ק"כ בתשו' נוב"י מה"ת יו"ד דהעיר מדעתי' דנפשי' דנימא באיסורי נדה לבעלה דיהי' חילוק בין רה"י או רה"ר וגם בנבילה דג"כ מטמאה נימא ג"כ דיהי' חילוק גם לענין איסור בין רה"י או רה"ר, וע"כ כתב דבדבר השייך לאיסור והיתר אמרי' ספק איסור לחומרא ואין חילוק לענין צד האיסור שבו בין רה"י לרה"ר אף שלענין טומאות יש חילוק דצד איסור לבעלה שזה לא שייך לטומאה וטהרה אין מקום לחילוקים הללו של טומאה וטהרה, ועי' בשב שמעתא א' פי"ח דכתב ג"כ הכי, וה"ר מתוס' ב"ק י"א, ומתורץ קו' זכרון יוסף בזה יע"ש

אמנם אנכי אשתקד בתשובה א' פלפלתי בדבריו הרבה והבאתי מירושלמי נזיר פ"ו ה"א דבר שיש בו