דברי פנחס סב

השערי אפרים הנ"ל, רק צריך להזהיר שלא ישפשפו בחוזק את הטלית ביריעה רק בנחת, ודו"ק

סימן י'

ב"ה, גראסווארדיין יצ"ו, יום ה' פ' תו"מ עדר"ת לפ"ק שוכט"ס לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב בחדר"ת וכו' כש"ת מו"ה ישראל וועלץ נ"י רב בק"ק טיניע יע"א

אחדש"ת את מכתבו השגתי לנכון בשבוע העל"ט, ומחמת טרדותי הרבים העוטרים אותי מכל צד לא הי' הזמן גרמא לעיין בדבריו, וכעת קחתי פנאי ואחיש בזה להשיבהו בס"ד. ע"ד שאלתו באשה מינקת א' שהי' בחדש ד' אחר לידה מבנות הכפרים, הראה כתם למורה א' והמורה הי' מסתפק אם הי' בו כשיעור הכתם כפימ"ש בס' לחו"ש בסי' ק"צ גם הי' ספק אם לא בא הכתם ע"י חיכוך שהאשה אמרה שבלילה היתה גוררת בידה בחוזק רגלה ואח"כ מיד מצאה הכתם רק דם לא ראתה אך על רגלה, וביום מחר ראתה כשני טיפי דם יבשים כחודה של מחט באותו מקום ברגלה, והכתם הי' למטה לגמרי כמעט על שפת חלוקה, מ"מ מחמת חומר האיסור טימא המורה את הכתם מספק, אבל בכ"ז פסק שיכולה להפסיק בטהרה מיד ולספור ז"נ בלי המתנת ה' ימים והמורה אמר שלא הי' בעלה בעיר, ומעכ"ת נ"י דעתו שלא טוב הורה יען שגם בכתם אין חילוק בין שימשה או לא שימשה, הגם שהש"ך מפקפק בזה מ"מ מסקנת האחרונים הוא להחמיר בכתם אפי' בלא שימשה עכת"ד וביקש לידע חוו"ד בזה

הנה בעיקר הדין הצדק הוא עם מעכ"ת שיש להחמיר בכתם ג"כ שצריכה להמתין ה' ימים קודם ספירת ז' נקיים אפי' בלא שימשה וכן נוהגין כל בעלי הוראה, אך יש להצדיק המורה שפסק שא"צ להמתין ה' ימים בזה שסמך בנ"ד יען שלא הי' בעלה בעיר, כי דעת הב"ח הובא בש"ך סי' קצ"ו סק"כ כשאין בעלה בעיר אפי' ראתה שא"צ להמתין ה' ימים ויכולה להפסיק בטהרה מיד, ואף שהש"ך חולק עליו כ"ז ברואה ממש, משא"כ בכתם יש להקל, וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ע"ז, וכתב דלכך השמיט הרמ"א הא דאין בעלה בעיר לפי שכתב המנהג לאסור אפי' במציאת הכתם ולא שימשה, לא רצה להחמיר כולי האי ואולי אף באין בעלה בעיר בכתם כי בכתמים שומעין להקל עש"ה, אך כ"ז בכתם הנמצא על חלוקה אמנם אם ע"י בדיקה מצאה הכתם הלז אין להקל אפי' באין בעלה בעיר כי מסקנת גדולי האחרונים דע"י בדיקה חמיר טפי, וכ"כ החת"ס בכמה תשובות ע"ש בסי' ק"נ

והנה לכאורה איכא לעיוני בנ"ד שהי' בחדש ד' אחר לידה והיא בימי הנקה ואם היא בחזקת מסולקת בדמים כמבואר בסי' קפ"ט סל"ד ע"ש, א"כ יש להקל בה בכתם הנמצא, וכ"כ בתשו' פמ"א ח"א סי' י"ב דבאשה זקינה יש להקל בכתם הנמצא עש"ה ה"ה במניקה. אך ז"א, דהרי מבואר בסי' ק"צ סנ"ב דגם במעוברת וזקינה ומניקה טמא משום כתם ע"ש, וכבר השיג על הפמ"א הנ"ל בפת"ש סי' קצ"א אות ב' ע"ש, ועי' בתשו' מרי"א הלוי ח"א סי' ס' שמיישב היטב דברי הפמ"א מהשגת הפת"ש והעלה שלא עלה ע"ד הפמ"א לומר שכתם טהור בזקינה שהוא נגד דברי הש"ס והפוסקים ע"ש, הגם שלכאורה יש להעיר דאמאי באמת גזרו במעוברת ומניקה וזקינה משום כתם הרי הקשו הפוסקים אמאי גזרו משום כתם הרי הוי ס"ס ספק אם יצא ממנה או מעלמא, ואת"ל ממנה אימור נאי מן המקור אתי, כמו שמצינו בסי' קפ"ז ס"ט ותי' הטו"ז ברס"י ק"צ כיון שרוב דם היוצא מן האשה הוא מן המקור לא נחשב זה לספק ע"ש, וכ"ז באשה דעלמא, משא"כ בהני שהם בחזקת מסולקת מן הדמים מהיכי תיתי לומר שדם בא ממקור יותר מעלי', כיון דזה נמי לא שכיח שיבוא דם ממקור ונוכל לתלות שבא מן העלי' או מעלמא והוי שפיר ס"ס כקו' הנ"ל

אך באמת בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ב מיישב הא דכתם טמא ולא מטהרינן מכח ס"ס כיון דקי"ל מקור מקומו טמא ומטמא הבגד שנמצא בו הכתם משום מגע ולגבי הבגד הוי ספק דאורייתא לכך האשה ג"כ טמאה מדרבנן, ועפי"ז העלה דזה הטעם שלא גזרו בכתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה ע"ש, ולפי סברתי הה"ד בזקינה ומעוברת ומניקה יש לטמא משום כתם. א"כ לפי"ז בנ"ד שהי' עיקר ספק על מציאת