דברי פנחס נח

איסורי' מיני', אמאי לא, הא פס' בנשתנה לדבר מותר פקע איסורי' כמש"כ המג"א (בסי' רי"ו) לענין מוסק ובח"ס (סימן קי"ז) לענין שמן מיי"נ עש"ה, אך זה ניחא דבאיסורי הנאה ל"מ שינוי כמבואר בע"א (דף מ"ו) ואם כן כיון דיי"נ אסור בהנאה אפילו בסתם יינם בזמן הש"ס לכך שפיר פריך משום דאחמיץ לא פקע איסורו מה שאין כן לדידן דסתם יינם מותר בהנאה לכמה פוסקים הו"א דיהיה מותר, לכך אשמעינן הטור דאף בזמן הזה אסור

ולפי"ז לפמ"ש בשו"ת מהר"י אסאד (או"ח סימן קכ"ד) דאף דבאיסורי הנאה לא מהני שינוי מכל מקום בכח כחו מהני שינוי אף באיסורי הנאה עש"ה, אם כן ה"נ בנ"ד הוי כח כחו יי"ש הבא מכח סתם יינם וחומץ הבא מיי"ש להוי כנשתנה לדבר המותר אמנם לשיטת הריב"ש הנ"ל דזיעה הוי משקה עצמו, א"כ ל"ח כח כחו, ובעיקר הדבר אי חומץ מיי"נ הוי כנשתנה לדבר אחר יש לומר דתליא בפלוגתא דרבנן ורבי אי חומץ ויין שתי מינים הם או מין אחד הוא, עיין ב"ב (דף פ"ד ע"ב) וברש"י ריש נדה (ב' ע"ב) ואנן פסקינן דמין אחד הם כרבנן ל"ח יין לחומץ נשתנה לד"א, ושפיר פריך הש"ס פשיטא משום דאחמיץ לא פקע איסורי' מיני' ודו"ק, ויש להאריך עוד בענין זה אמנם כעת מגודל טרדותי אקצר בקצירת האומר שוכט"ס כנפשו וכנפש ידידו הדושת"ה כה"י המצפה לגאולה וישועה בב"א. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראב"ד דפה

סימן ז'

ע"ד השאלה, בת רב גדול בישראל ממדינת טראנסילוואניא בראמעניען, שזה קרוב לששה שנים שבאה בקשר החיתון עם בחור אחד ממדינתנו מדינת אונגארן, אשר הי' אז עוד מדינה אחת, ואח"כ נתחלקו הגבולין ואין יוצא ואין בא מהתם להכא ומהכא להתם, ואחר כמה פעמים שכתבו מהתם להכא להתועד להנשא יחד ובשו"א לא הי' אפשר להתועדם יחד, ואח"ז נשתנה הדבר עוד לגרעותא, כי הבחור הנ"ל נלקח להצבא ונשלח לחוץ למדינה למקום המלחמה, וזה יותר משנה שלא נשמע ממנו שום ידיעה, והיותר אפשרות לטובה הוא שהלך בשבי

לדעתי יש להתיר קשר החיתון, עפ"י המבואר בש"ע יו"ד סי' רל"ו סעי' ו' באיש ואשה שנשתדכו זל"ז וקבלו חרם להנשא לזמן קבוע, מי שעכב ועבר הזמן אסור להנשא לאחר והלה מותר ואינו צריך התרה, ומקורו בת' הר"ש משאנץ שבהגהת מרדכי דשבועות, ובת' מהרי"ו סי' קל"ז ומביאו הרמ"א, מבואר דאם הי' אונס זה שהעביר המועד זה שכנגדו חייב עדיין בשבועתו. אמנם הב"ח חולק על תשו' מהרי"ו אבל הטו"ז חולק על הב"ח וס"ל לחלק דבהגבלת זמן אין עיקר הזיוג תלוי בזמן ההוא. וע"כ אם לא קיים התנאי באונס לא בטלה השבועה. מ"מ הש"ך שם בנה"כ ובחו"מ סי' כ"א חולק על הטו"ז עפי"ד הירושלמי קידושין פ' האומר דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן, והאחרונים הסכימו להש"ך בזה. עי' חו"מ סי' ר"ז סק"ב, ובחת"ס חו"מ סי' א'. ואף דמחלק בין אם התנו הזמן בשעת התנאים או אחר כך, מ"מ בזמן גדול כזה סתמן כפירושן, ועי' כתובות דנ"ז ע"ב לענין הזמן שנותנין לבתולה, ולענין בוגרת, ובמהרי"ט סי' קל"א דהוא הדין בשידוכים עיי"ש, ואף דמשמע מדברי הש"ס שם דכ"ז לענין חיוב מזונות דוקא, ועי' בש"ע, א"ע סי' נ"ו סעי' ג' וב"ש ס"ק ד'

אך אפשר לחלק בין קידושין לשידוכים, וכן באמת מוכח מת' מהרי"ט דבאם עבר הזמן שנתנו חכמים פטור משבועתו ונושא אשה אחרת, וכ"כ בחת"ס סי' רכ"ח. וכן מבואר בת' מהרש"ם ח"א סי' רכ"ב, דאפילו אם צד אחד עבר הזמן הנ"ל באונס אין חיוב על צד השני להתעגן עיי"ש. ועוד יש ראי' לזה מד' הרמב"ן בתשו' הובא בב"י יו"ד סי' רכ"ח וברמ"א סי' רל"ב וא"ע סי' נ' ס"ו, ועי' בכ"ז בחת"ס יו"ד סי' רכ"ח, וברמ"א סי' רל"ב ע"ש ובשו"ת הרי בשמים תניינא סי' פ"ג ע"ש, ועוד הארכת בדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים בזה

הנני מסכים ג"כ להתיר קשר החיתון הנ"ל. וכן מבואר בשו"ת מהרי"ל דיסקין מהגאון המפורסם מבריסק ז"ל בסי' מ"ו, בהשאלה אב ובתו שעשו תנאים עם בחור ונלקח לאנ"ח ויברח מעל הגבול ועתה באתה הנערה וטענה אחר שא"י לבוא לפה א"א למלאות התנאים ועוד שאר טענות עיי"ש. והשיב דיש להתיר משום שנשתעבד לאנ"ח ואף שכבר נכנסה על הספק מ"מ יש לומר דהי' פשוט בעני' שאם יצא הגורל עליו לא יקחנה עיי"ש. מובן מאליו שמכ"ש יש להתיר בנ"ד.