דברי פנחס נז

יאמרו להם שהוא אסור דסתם ישראל בחזקת כשרות, ועיין בשו"ת הריב"ש הנ"ל (בסימן רנ"ו) בנידון הנ"ל שכתב אף כבר שנהגו היתר ביי"ש מסתם יינם צריך להודיעם שהוא אסור ולמחות להם כי לא נחשד הצבור על כך עש"ה, מוכח מדבריו דלא חיישינן שלא ישמעו כשיודע להם שהוא אסור עש"ה, ורק גבי סחורה בסתם יינם אומרים סברא זו דמוטב שיהיו שוגגין ולא בשתיה

ומה שהביא מן וויינשטיין לנ"ד שמתירין וויינשטיין מן סתם יינם הוא הדין בנ"ד, עיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' רל"ד) שהאריך בזה והביא שו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' רצ"א) שמפורש יוצא שאין ללמוד מן וויינשטיין היתר למים הנשרפים הנעשים מיי"נ עש"ה החילוק שיש בזה, ואין ללמוד מזה לנ"ד

ולכאורה הי' מקום לדין בנ"ד דהא הטעם דיי"ש הנעשה מסתם יינם אסור משום דזיעת משקין הוי משקין כמו שכתב הריב"ש והד"מ הנ"ל שמביא ראיה מיו"ד (ס"ס צ"ב), אם כן לפי מה שכתב הפמ"ג בפתיחה הכוללת לאו"ח בהנהגת או"ה סדר שני (אות ל"ד) שכתב דברמב"ם (פ"ד מטו"א דין ד') מבואר דדוקא בזיעת משקין כמוהו מה שאין כן בזיעת אוכלין עיי"ש הובא בפתחי תשובה (בס"ס צ"ב אות ג') עש"ה, אם כן יש לומר זה דוקא ביי"ש הנעשה מיין מה שאין כן ביי"ש הנעשה מחרצנים וזגים וכדומה, דהוי זיעת אוכלין ל"א משקין כמוהו אם כן בחומץ הנעשה מיי"ש הלז אינו נאסר. אמנם האחרונים חולקים על הפמ"ג בזה, עיין בדרכי תשובה בס"ס צ"ב (אות קס"ד) עש"ה, שמסיק אף בזיעת אוכלין אמרינן דזיעה כמוהו, גם משמע מהצ"צ הנ"ל דזיעת החרצנים וזגים אסור

עוד היה מקום לצדד היתר, דהטור (בסי' קכ"ג) כתב חומץ של נכרי שהיה תחילתן יין אסור אף על פי שהחמיץ לא פקע איסוריה מיניה, וכתב הב"ח נראה דאיצטריך לזה לאשמעינן דלא תימא דלא גזרו חכמים אלא אסתם יינם משום בנותיהם בעודו יין, אבל אחומץ לא גזרו דליכא משום בנותיהם בחומץ קמ"ל דלא, אבל בחומץ דיי"נ דאסור מדאורייתא לא אצטריך דפשיטא דאסור אלא בחומץ בסתם יינם אצטריך עכ"ל. והקשו עליו הא בש"ס (ע"א כ"ט ע"ב) מיירי נמי בסתם יינם דחומץ שלהם אסורים אף על פי כן קאמר הש"ס פשיטא ש"מ דאף בחומץ בסתם יינם הי' להש"ס דבר פשוט שהיה פעם אחת יין אסור, ותי' הישועות יעקב (בסי' קכ"ג) דהא דגזרו על יינם איסור הנאה משום בנותיהם לא היה לנו לגזרו איסור הנאה רק איסור אכילה כמו בפת ושלקות של עכו"ם האסורים משום בנותיהם אפ"ה הוא אסור רק באכילה ולא בהנאה, והיינו משום גזירה דיי"נ דשמא נתנסך רק משום שמא נתנסך לחוד ל"ח משום חזקת היתר רק משום גזירה דבנותיהם הוא אסור בשתי' אזיל לי' חזקת היתר חששו נמי לאסור בהנאה כמש"כ הרשב"א, מ"מ מילתא דפשיטא כיון שכבר נאסר בעת היותו יין גמור משום חשש שמא נתנסך או משום בנותיהם אף שאחר שנתחמץ אזיל חשש בנותיהם לפי שאין דרך לשתות חומץ, מ"מ החשש נסוך לא פקע, וממילא אסור, וע"כ קאמר הש"ס פשיטא והיינו בזמניהם שהיו מנסכים אבל בזמנינו שאין דרך לנסך והוי כתנוק שא"י בטוב ניסוך, וע"כ דעת הרבה פוסקים דסתם יינם מותר בהנאה עכ"פ יש מקום לומר כיון דבזה"ז ליכא גזירת יי"נ ולא נשאר רק חשש בנותיהם בחומץ מותר דל"ש גזירת בנותיהם בחומץ, השמיענו הטור דמכל מקום אסור, עכת"ד הישועות יעקב

וצריך להבין דמ"מ אמאי אסור לדידן בחומץ יין כיון דליכא חשש ניסוך וחשש בנותיהם בחומץ ועכצ"ל הטעם כיון דכמה פוסקים אוסרים מגע עכו"ם אף בחומץ משום שאין אנו בקיאים איזה מקרי חומץ ואיזה מקרי יין כמש"כ הטור והב"י בתחלה שם, ע"כ אף שאנו מתירים מגע עכו"ם בחומץ גמור מ"מ זה דוקא שלא נאסר מקודם, משא"כ כשנאסר בעודו יין אף שנתחמץ אחר כך לא פקע איסורו משום שאין אנו בקיאים איזה מקרי חומץ ומשום ל"פ אסרו כל חומץ של יי"נ, וכ"ז החומץ שהוא מיין גמור מה שאין כן בחומץ שנעשה מיי"ש שנעשה מסתם יינם, דביי"ש גמור הבא מיין ל"ש ניסוך כמש"כ בשו"ת שבו"י (ח"א ס"ס ס"ב) ומגע עכו"ם בהם מותר, עש"ה (ובסי' ס"ג) שם שכ' דגזירה זו הוא דוקא בחומץ לפי שדרך היין להקרים קצת ולהיות בו קיוהא מחמת עצמו כמו חומץ והוא עדיין יין גמור לכך גזרו בחומץ יין מגע עכו"ם, עש"ה, וכיון דל"ש גזירה זו ביי"ש הבא מסתם יין לאסור החומץ ממנו משום שאין אנו בקיאין בחימוץ, ול"ש בזה החומץ לא משום חשש יי"נ ולא משום בנותיהם, יש מקום לומר דהחומץ הלז מותר, אמנם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להקל

ודברי הטור הנ"ל היה מקום ליישב דאשמעינן דחומץ אסור משום יי"נ, דלכאורה קשה מאי פריך הש"ס הנ"ל חומץ יי"נ פשיטא משום דאחמיץ לא פקע