דברי פנחס נו

מעין משקה המשכר, משא"כ יי"ש שהוא ג"כ מעין יין אין שום צד היתר זה אפי' לא נרגיש שום טעם וריח כלל אסור כמש"כ הריב"ש ובצ"צ הנ"ל אף שהוא זיעה בעלמא אסור. וא"ל דלדידהו דוקא ביי"ש הנעשה מיי"נ אסור משא"כ בנ"ד שנשתנה לחומץ ופנים חדשות באו לכאן יהיה מותר, זה אינו, כיון דהיי"ש הוא אסור אע"ג דאחמיץ אח"כ לא פקע איסורי מיניה כמו שאמר הש"ס בע"א הנ"ל משום דאחמיץ פקע איסורא מיני' עש"ה, וכן פסקינן בש"ע יו"ד (סי' קל"ד ס"ו וס"ז) דחומץ יין אסור אע"ג דאנן פסקינן דסתם יינם מותר בהנאה מ"מ לא פקע איסור שתי' בהחומץ ולא אמרינן דפנים חדשות הוא כיון דנשתנה. ועיין בשו"ת אמרי אש (חיו"ד סימן ל"ז) לענין חומץ שמערבין בו שאר מינים

ולכאורה יש לדון בנ"ד כיון שהחומץ נעשה מן היי"ש והיי"ש נעשה מן יין של סתם יינם אם כן דמי לחלופי חליפין דמותרין בע"א כמבואר בע"א (דף נ"ב ע"ב) ובנדרים (דף מ"ז ע"ב) עש"ה, וכמו כן אמר הש"ס בנדרים (דף נ"ט ע"ב) גידולי תרומה תרומה גידולי גדולין הם חולין ה"נ יש לומר כן דהחומץ שנעשה מיי"ש הנעשה מיי"נ הוי כגדולי גדולין דמותרין, אך ז"א, דהא מבואר בש"ס שם (בדף ס') דהאי דגדולי גדולי מותרין דוקא בדבר שזרעו כלה, אמנם בדבר שאין זרעו כלה גידולי גדולין אסורין בין בתרומה ובין בטבל, אם כן ה"נ יש לחוש לאסור משום דהוי דבר שאין זרעו כלה דהכל נמשך מכח היי"נ וזיעת משקין הוי כמשקין

אמנם יש לעורר בזה, הא מבואר בירושלמי (בפ"ע דתרומות) הובא בר"ש (משנה ו') דאף בטבל בדבר שאין זרעו כלה גדולי גדולין אסורין עד גורן הרביעית אסורה מכאן ואילך מותרין ואף גורן הרביעית שרי עש"ה, וכן פסק הרמב"ם (בפ"ו מהל' מעשר הלכה ו'), וכתב שם הטעם דאפשר דטעמא הוי דעד שלש גרנות כלה כח הזרע הראשון עש"ה, חזינן עד ד' יש לחוש לכח הראשון מה שאין כן אחר כך, א"כ ה"נ החומץ הוי שלישי וזה אינו ראוי לשתי' בפני עצמו רק ליתן למאכל אחר ובמאכל אחר יש לומר דנפסק כח הראשון ועיין בשו"ת מהר"י אסאד (או"ח סי' קכ"ד) שכ' דאף דאמרינן באיסורי הנאה ל"מ שינוי מכל מקום שינוי דשינוי דהיינו כח כחו מותר נמי באיסורי הנאה, עייש"ה

ועוד יש לעורר בזה ממה שמבואר בב"י ביו"ד (ס"ס קט"ו) בשם הירושלמי (פ"ב דערלה) חמצן של כותים מותר לאחר פסח של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה ושל נחתומין בכרכים לאחר שלשה ימים של נחתומין בכפרים לאחר ג' תנורים משום דמבטיל הוא עי"ש בשם רי"ו, וכ' הב"י שם ויש ללמוד מכאן במי שעבר והעמיד חלב בחלב חמץ של איסור ולקח חלב זו והעמיד בו חלב אחר ומהאחר אחר שמותר ליקח מחלב הג' זה ולהעמיד בו חלב אחר ומותר לאכלו דלאחר ג"פ כבר כלה חלב של איסור עש"ה, ובש"ך ובטו"ז שם (ס"ק ט"ו) עש"ה וכן פסק השיורי כנה"ג הובא בפ"ח (סוף סימן תמ"ד) לענין שמרים של שכר חיטים ושעורים שעבר עליו הפסח וכן שאור וכיוצא בו אם העמיד בהם עיסה אסורים דדבר המעמיד לא בטל, אמנם אם לקח זה והעמיד בו אחר ומאחר אחר שמותר ליקח מג' להעמיד בו ד' דלאחר ג"פ כבר כלה כחו של אסור כמ"ש הב"י הנ"ל עש"ה

אם כן ה"נ יש לומר כן דהחומץ הוי ג' שבא מכח יי"ש הנעשה מסתם יינם אף דבא מכח זיעה י"ל דבהג' נפסק כח הא', אמנם יש לדחות זאת לפימ"ש בשו"ת שבו"י (ח"ב סי' ט"ז) דאין לסמוך ע"ז באיסורים החמורים כמו חמץ משום דעיקר דין זה דשלש אפיות לא נזכר בש"ס דילן וכל גדולי ראשונים ואחרונים לא הביאו דין זה לפסק הלכה כי אם בפתם ובחלב שלהם דקליש איסורייהו והרבה הקילו בדברים האלו, ומתחלה רק מחמת ספק גזרו שמא נתערב בו דבר טמא ע"כ הקילו גם בזה, משא"כ לענין איסור חמץ דחמיר אין להקל מה שלא נמצא מפורש בש"ס ופוסקים. והביא ראיה לזה מדברי הראב"ן הובא במג"א (בסי' תמ"ד ס"ק ט') דבכה"ג אפי' החמישי אסור לקיימו בביתו הגם בשו"ת פמ"א ח"א (סי' ק"ו) השיג ע"ז דמג"פ ואילך מותר כמבואר בפוסקים הנ"ל, אין ראיה מזה עש"ה. ובשדי חמד (מערכת חו"מ סימן ה' אות כ"ו) עש"ה, אם כן נ"ד י"ל דתליא בפלוגתא הנ"ל אם יש להתיר מג' ואילך או לא ואולי נ"ד חמור טפי משום דאי אמרו זיעה כמשקין עצמו הוי הכל ככח הראשון דיש בו גופו של איסור ודו"ק

ומ"ש מעכת"ה שלא יקבלו העולם זה ואפי' דבר שהוא איסור גמור אמרו מוטב שיהיה שוגגין ואל יהיו מזידין הגם דאמרינן כן בש"ס ביצה (דף ז' ע"א) מ"מ כתבו התוס' שבת (נ"ה) וב"ב (ס') ובע"א (ד') דדוקא היכי דידעינן בודאי שלא ישמעו אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אמנם כשיש ספק אם יקבלו או לא לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין עש"ה, וה"נ אטו חשידי כ"ע שלא ישמעו כאשר