דברי פנחס נד

פולין יה"ר מן שמיא שאזכה לראותו במהרה עם ב"ב שיחיו. שהביא בשם הגאון מהר"י ענגעל ז"ל מקראקא שאמר לפרש דהא דאמר לו הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי דהיינו שיהי' לו דין כמלאכים שאין להם ישיבה, כמבואר בירושלמי פ"ו דברכות דאין להם קפיצין, ובגמ' חגיגה ט"ז ע"א מבואר דבני אדם דומין בג' דברים כמלאכים וג' כבהמה, יש להם דעת כמלה"ש וכו', ג' כבהמה, אוכלין ושותין כבהמה ופרים ורבים כבהמה ומוציאים רעי כבהמה עי"ש, וביומא ע"ה ע"ב דהא דלחם אבירים אכל איש לחם של מה"ש אוכלין אותו וכו', אלא לחם אבירים לחם שנבלע ברמ"ח אברים דאינו יוצא לחוץ עי"ש, וא"כ אם הי' הבני אדם חלוק ממלאכים רק באחד שפרים ורבים, דאוכלין ושותין כמה"ש וגם אין מוציא רעי, כשאמר הקב"ה דעמוד עמדי שיהי' לו דין כמלאכים ע"כ גם בזה שיפרוש מן האשה עכ"ד ודפח"ח

יותר אין אתי להגיד, רק חו"ש וכט"ס כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדושת"ה כה"י, המצפה לבשו"ט ולגאולה וישועה כללית בב"א. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראב"ד

סימן ו'

בעזה"י אור ליום ד' לסדר מטו"מ תרצ"א לפ"ק, גראסווארדיין יצ"ו

החוה"ש וכט"ס לכבוד ידידי ה"ה הרה"ג החו"ב בחדר"ת המפורסם בתורתו וביראתו וכו' כש"ת מו"ה ישראל וועלץ נ"י רב דחברה ש"ס ומ"מ בק"ק בודאפעסט יע"א

אחדשת"ה, יקרת מכתבו השגתי לנכון, ומגודל טרדותי לא היה ביכולתי לעיין בדבריו עד כעת שלקחתי לי מעט פנאי להשיב למעכת"ה נ"י מה שעלה ברעיוני מדי עברי בין בתרי אמרותיו, והגם שלדינא אינני מסכים לדברי מעכת"ה נ"י להתיר עכ"ז נהנתי מתשובתו שפלפל בדברים נכונים. ע"ד שאלתו בדבר עשיית חומץ במדינתנו שע"פ רוב עושים החומץ מיי"ש (שפירטוסען) והיי"ש עצמו שורפים גם כן על פי רוב מסתם יינם שאין לו שער והוא בזול מאוד, אם החומץ יש לו דין סתם יינם, וכבר דשו בי' רבים, ומה גם שהחומץ הוא דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו, אולי יש להקל, עד כאן תוכן השאלה

ומעכת"ה נ"י צידד להתיר הגם שמבואר בש"ס (ע"ז כ"ט ע"ב) חומץ של עכו"ם שהיה תחילתו יין אסור בהנאה משום דאחמיץ לא פקע איסורא מיניה עיי"ש, ונראה מזה דגם הנעשה מסתם יינם אסור בהנאה, ובשו"ת הריב"ש (סימן רנ"ה) הובא בש"ע (יו"ד סי' קכ"ג סכ"ד) יי"ש שעושין מיי"נ אף על פי שאינו רק זיעה מן הנסך ואף על פי שהוא רק תערובות יין נסך, והיין שהיה אסור מתחלה נשתנה והיה למים והלך טעמו וריחו וממשו, עכ"ז הוא אסור בהנאה כיי"נ עצמו עיי"ש, ובכ"ז נראה לו להתיר לדידן דפסקינן דסתם יינם שלנו מותר בהנאה כמו שכ' הרמ"א (בסי' קכ"ג) ובכמה מקומות בהלכות יין נסך דסתם יינן מותר בהנאה וע"כ היכא דנשתנה כמו בנד"ד שעושין מיי"נ סתם יינם יי"ש ומיי"ש חומץ מותר לדידן, ועל פי זה הקשה על הרמ"א שפסק דסתם יינם שלנו הוא מותר בהנאה, והביא דברי הריב"ש לפסק הלכה גם כן דיי"ש שעושים מן יי"נ הרי הוא כאיסור עצמו, הגם שי"ל דהרמ"א שהחמיר בנידון הריב"ש היינו משום דזיעת משקין הוי כמשקין עצמו, ולא מטעם שאסור בהנאה ואפרן אסור

אולם בשו"ת משכנות יעקב (חיו"ד סימן ס"ו) מפרש דברי הריב"ש הנ"ל רק משום דאפרן אסור לכך אפילו בנשתנה אסור, מה שאין כן באיסורי אכילה כשנשתנה לפנים חדשות מותר עיי"ש, אם כן בנידון דידן נמי בחומץ הנעשה מיי"ש של סתם יינם ולא נרגש שזה טעם וריח יין כלל ונשתנה לגמרי בטעמו וריחו מיקרי שינוי גמור כמו כל דבר שנשתנה להיתר כגון בשר לדבש והכא יי"ש לחומץ כמש"כ החק יעקב (סי' תס"ז), וע"כ אף שמדברי הריב"ש הנ"ל וגם משו"ת צמח צדק (סימן ע"ה) מבואר דיי"ש הנעשה מחרצנים וזגים שהוא מעכו"ם אף שהוי רק זיעה בעלמא אסור כמו יי"ש הנעשה מיי"נ עש"ה, מ"מ יש לומר בנ"ד בחומץ שנעשה מיי"נ של סתם יינם שנשתנה לגמרי שאין בו שום חריפות מעין משקה שהי' וגם אינו ראוי' כלל לשתי' שרי, דדוקא גבי איסורי הנאה ל"מ שינוי דכל