דברי פנחס נג

לענין גרושת מלך אע"ג דאסורה להנשא לאחר מ"מ קידושין תופסין בה ופקעה איסור א"א ושם גרושה לאסור לכהן. ועל שיטת ר"מ הנ"ל שכתב דהיכי דנתארמלה תרי זימני ל"ל כתובה משני, קשה מר"פ האשה שנתארמלה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך, ופרש"י ולאלמנה היורשים אומרים לה אלמנה נשאך אבינו ואין לך אלא מנה עש"ה, ולשיטת ר"מ הנ"ל כיון דנתארמלה תרי זימני ל"ל כתובה כלל משני לרבי, וצ"ע

והמלה"ר לא כתב דהיכי דלא יכולה להנשא לאחר ל"מ הגירושין רק שכתב דאסור לגרש אשת מלך משום ויצאה והיתה לאיש אחר באשת מלך דאסורה להנשא לאחר אסור לגרש מדינא ולא ילפינן מיני' לעלמא דאסור לגרש אשתו היכי שיכולה לינשא לאחר עי"ש, מ"מ מודה דגירושין מהני ושם גרושה עליה ופקעה איסור א"א ואסורה לכהונה עי"ש ודו"ק

ובעיקר קו' המרכבת משנה הנ"ל האיך מרע"ה החזיר את אשתו לאחר שגרשה למ"ד דלא פסקה הכהונה ממרע"ה, יש ליישב בדה"פ לנכון עפי"מ ששמעתי בילדותי ממורי האש"ל הגדול מו"ה אלטר שמעון לעזער ז"ל מטארנא, שאמר ליישב קו' העולם שהביא בשו"ת בית יעקב סי' פ' שמקשים ע"ד בעה"ע פ' מטות בשם הרא"ש וז"ל. חלוץ שתים במסורה יעבור לכם כל חלוץ, חלוץ הנעל. והיינו דאמרי' כל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שלא תזקק ליבם ולא תצטרך לחלוץ ליבמה, ושמענו מכאן שגם בימי משה עשו כן וממנו למד דוד. וזה יעבור לכם כל חלוץ, חלוץ הנעל עכ"ל. א"כ קשה איך ילפינן בגמ' קידושין די"ג ע"ב דמיתת הבעל מתיר מדכ' פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה, דלמא הא דמותר לינשא לאיש אחר הוא מכח הגט כריתות שהיה כותבין קודם שיצא למלחמה, אבל אם לא היה כותב גט כריתות, איסור א"א במקומה עומדת אף לאחר מיתת הבעל עש"ה

ואמר ליישב בדרך נחמד, דבמהר"ם לובלין בתשובה סי' קכ"ג הקשה הלבוש במזכה גט לאשתו במקום יבום הוא משום דרחמא לה, א"כ הוא נותן גט מחמת אהבה, היא מצינו בתורה רמז שגט מחמת אהבה מהני. דהא פלוגתא היא סוף גיטין דב"ש אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא ערות דבר, וב"ה אומרים אפילו הקדיחה תבשילו ושאר תנאים סברו ערוה או דבר, עכ"פ הוא מגרשה מחמת שנאה ומנ"ל דגם מחמת אהבה בלי שנאה יכול לגרשה, ותירץ הבית מאיר אה"ע קי"ט עפ"י דברי התוספ' תמורה דף ה' הנ"ל שכתבו אתקיש גירושין למיתה, ה"ה לענין זה אתקיש גירושין למיתה כמו דמיתה מתיר מחמת אהבה ה"ה גירושין מהני מחמת אהבה עש"ה

ולפי"ז מיושב לנכון קו' העולם דכ"ז לבתר דמסיק הש"ס דילפינן מיתת בעלה מדאתקש גירושין למיתה דכתיב בפ' כי תצא שפיר מהני הגט מחמת אהבה מכח היקש הלז, משא"כ להו"א דלא ידעינן מהיקש הלז ומיתת הבעל אינו מתיר א"כ לא מהני הגט כלל כיון שהיא מחמת אהבה ולא מחמת שנאה כקו' מהר"ם לובלין דעיקר שהגט הלז מהני הוא מכח מיתת הבעל מתיר מכח ההיקש ה"ה דילפינן גירושין ממיתה אם נימא דמיתת הבעל אינו מתיר אז ל"מ הגט כלל, ודו"ק כי נכון הוא

ולפי"ז מיושב לנכון קו' הנ"ל, האיך יכול מרע"ה להחזיר אשתו כיון דמצות כהונה עליו, ולפי"ז דמרע"ה לא גירש את אשתו מחמת שנאה רק שדן ק"ו בעצמו כמבואר בשבת פ"ז. ואז לא דרשו עוד דמיתת הבעל מתיר מכח ההיקש דכתיב בפ' דברים דאיתקש מיתה לגירושין דמסיק הש"ס לכך לא מהני הגט הלז, כיון שלא היה מחמת שנאה כקו' הלבוש הנ"ל ודו"ק היטב, ועיין בפנ"י קידושין י"ג שכתב דבב"נ מיתת הבעל אינו מתיר כיון דלא שייך בהו למילף מגירושין עש"ה

ובעיקר קו' הלבוש הנ"ל דהיכן רמיזא בתורה דגט שלא מחמת שנאה מהני, שמעתי בילדותי מהגאון המגיד מבראדי בעהמ"ח שו"ת שערי דעה דאמר שיש רמז בתורה דכתיב ל"ת אשת ריעך, והקשה הרמב"ן הא בלא"ה אסור בה מכח א"א. ותירץ דל"ת דהיינו שיתן מעות להבעל שיגרש את אשתו דאע"ג שאין מגרשה מחמת שנאה אפי"ה מהני הגט, כך שמעתי ממנו והוא נכון

וראיתי בגליון הש"ס שלי בשבת דף פ"ז ע"א דילפינן מקרא ואתה עמוד עמדי שהקב"ה הסכים ע"ז שפירש משה רבינו מאשתו, ועמד המהרש"א בחדו"א היכי דרש מיני' זאת נרשם בגליון מבני היקר הרב הגאון מו"ה דוד (שליט"א) ז"ל הי"ד, אבד"ק קרעניצא, בעהמ"ח חסדי דוד על או"ח וכעת הוא בלבוב מפליטי