דברי פנחס נא

ולפי"ז מיושב היטב קושית התוס' בגיטין הבאים ממדה"י למה תקנו בו זמן, ולפי"ז ניחא לפי"מ שראיתי דבר יקר בשו"ת הרמ"א סי' ק"ב דהא דכתב הרשב"ם הנ"ל דבירושה אמרינן דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין הבעל יורש אותה זהו דוקא בזמן הש"ס שהי' יכול לגרש את האשה בע"כ והכל הי' תלוי בדעתו לבד שפיר אמרינן משנתן עיניו לגרשה שוב אין הבעל יורש אותה דכל העומד לגרוש כגרוש דמי, אבל בזה"ז דאינו יכול לגרש בע"כ אלא צריך להיות מדעתה נמי א"כ שוב לא תלוי בדעתו לבד דדילמא לא תרצה היא ליעול א"כ אין מפסיד הירושה אלא משעת נתינה, עכ"ל הזהב ודבריו קילורין לעינים

נמצא לפי"ז דהיכי דאין יכול לגרש את האשה אלא מדעתה לא מפסיד הפירות אלא משעת נתינה, א"כ שפיר הוצרכו זמן בגיטין הבאים ממדה"י דאם לא הי' בו זמן, א"כ ל"מ אלא ע"י שליח דיש לו קול, וע"י שליח ל"מ הגט אלא מדעתה כמ"ש הנוב"י מהדו"ק אהע"ז ס"ב הנ"ל משום דהוי תופס לבע"ח, והיכי של"מ הגט אלא מדעתה א"כ לא מפסיד הבעל ירושה אלא משעת נתינה כמ"ש הרמ"א הנ"ל, וכיון שיש לו ירושה עד שעת נתינה, א"כ שוב מעידין על עונש ממון דהיינו ירושה שהוא מה"ת ואין יכול למחול, א"כ שייך בהו הזמה מכח הירושה דהוא עונש ממון ושוב לא באין להתיר את האיסור בלבד אלא באין נמי על ממון, א"כ צריך זמן בגט מכח דו"ח כקושית הפנ"י הנ"ל

ולפי"ז מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דלמה תקנו זמן בגיטין הבאין ממדה"י, ולפי"ז ניחא דאם לא יהי' בו זמן אינו כשר אלא ע"י שליח שיהי' קול וע"י שליח ל"מ אלא מדעתה, א"כ יש לו ירושה עד שעת נתינה ושוב מעידין על עונש ממון וצריך זמן מכח דו"ק, ודו"ק כי הוא נכון בעזה"י

וכל זה אם גט מוקדם אינו כשר רק ע"י שליח אמנם כשנאמר דהבעל בעצמו יכול להביא הגט שוב קשה קושית התוס' אמאי צריך להיות בו זמן כשהבעל בעצמו הביא הגט אית לי' נמי קלא, ויש לי להאריך בזה, ומגודל טרדותי אקצר בקצירת האומר שלו' וכט"ס כנפשו וכנפש ידידו מחו' הדורשה"ט בלונ"ח כה"י המצפה לשמוע ולהשמיע אך בשו"ט כה"י ולגאולה וישועה בב"א. הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראב"ד דפה

סימן ה'

החוה"ש לכבוד ידידי היקר חרב הגאון החו"ב בחדר"ת המפורסם לשבח בתורתו והוראתו סעו"ה וכו' כש"ת מו"ה דוד שפערבער שליט"א אבדק"י בראשאו יע"א

אחד"ש כהדר"ג נ"י, יקרתו הגיעני אודות האשה מעירנו שבעלה עזב אותה ודר עם נכרית במחנתו ויש חשש עגון כי יסע משם והוא רוצה ליסע למק"א שמסדרין הגע, רק זאת רוצה שיתן כח הרשאה לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו ג"פ לאשתו, ובקש ממני שאראה לסדר היטב את כל הענין ולשלחו לכהדר"ג נ"י והוא ישלח לי בחזרה, בודאי כוונתו שיעשה ציווי בכתב להסופר שיכתוב ולהעדים שיחתמו ולשליח שיתנו הגט להאשה ע"כ בקש שאכתוב שם הסופר והעדים והשליח מעירנו והוא יצוה להם בכתב זאת

דבר זה שיצוה לסופר ולעדים בכתב יש בזה מחלוקת הפוסקים כמבואר בסי' קכ"א ובג"פ שם, אמנם במקום עגון גדול מקילין כמבואר בבית אפרים אה"ע סי' ק"ו, ובשו"ת דברי חיים ח"ב חאה"ע סי' פ"ו, ובשו"ת מהרש"ם ח"ה סי' מ"ד עש"ה, ושם מיירי שהבעל הוא במרחקים ואין יכול לומר פא"פ לסופר ולעדים רק בכתב, משא"כ בנידון דידן שיכול הסופר והעדים ליסע לשם שהבעל יאמר להם פא"פ שיכתבו ויחתמו ולהשליח שיתן ליד אשתו, רק ההוצאות עולים איזה אלפים שיסעו למחנתו ויחזרו ולהאשה אין לה מעות שתתן להם על ההוצאות, ל"ח עגון גדול שתמכור מה שיש לה וליתן להם ההוצאות, גם אין מן הצורך שיקח הסופר והעדיו מכאן הלא יכולין ליקח הסופר והעדים ממקום קרוב למחנתו ששם מסדרין גיטין והוא יאמר פא"פ אל הסופר ועדים ושליח והם יכתבו ויחתמו וליתן לידה במקום שמסדרין הגיטין, כמדומה לי שגם במארויש וואשארהעלי ג"כ מסדרין גיטין לא רחוק ממחנתו והיא תקבל שם הגט מהשליח

ועיין בשו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' פ"ז וסי' צ"א שכתב ג"כ בנידון שהבעל הוא שכ"מ במקום שאין מסדרין גיטין או שהבעל הוא מומר ואינו רוצה