דברי פנחס נ

מטעמעשוואר ע"י הבעל בעצמו הי' השליח וכהדר"ג נ"י לא רצה לסדר הגט להאשה יען שלא הי' יכול למסור באותו היום הכתיבה רק אח"כ, א"כ יש בזה חשש משום מוקדם ואין תקנה למוסרו רק ע"י השליח ושלח בחזרה הגט לטעמעשוואר שיכתבו גט אחר ולמסור ביד הבעל שיהי' ביכולתו לסדר עוד ביום הכתיבה, והרבנים משם פקפקו בזה ובקש לשמוע חוו"ד

לפי דעתי יפה עשה, וכן נוהגין שאין מסדרין לכתחילה גט מוקדם שהביא הבעל בעצמו רק בשעת הדחק כמ"ש כדהר"ג שיש בזה מחלוקת הפוסקים אם מהני גט מוקדם לשלוח ע"י הבעל בעצמו, וקצתם סוברים דאפי' בדיעבד פסול, וקצתם מתירין לכתחילה, והסכימו האחרונים שלא לעשות כן ולעשות מעשה רק בשעת הדחק ממש כמ"ש בשו"ת שערי צדק חאהע"ז סי' צ"ז הובא במהרש"ם ח"ב ס"י שהביא ג"כ כהדר"ג נ"י במכתבו

והמעיין בגט פשוט סי' קכ"ד אות י"ד הביא שיש בזה מחלוקת הראשונים דלר"י והרשב"א והראב"ד והר"ן והטור גט מוקדם ל"מ ע"י בעל רק ע"י שליח דאית קלא כמבואר בש"ס גיטין דף י"ח ע"א, והרמב"ם והרמב"ן והעיטור ובעל השלמה והכל בו הן מן המתירין וכפי הנראה מדברי הג"פ באות י"ג הוא מחמיר בזה כדברי המחמירין עש"ה, ומי יכול להכניס ראשו בין הרים גדולים שפליגי בזה ולהכריע ולעשות מעשה כן לכתחילה באיסור אשת איש היכי דאפשר בענין אחר לכתוב גט אחר ולשלוח ע"י שליח או שימסור הבעל באותו יום עצמו דליכא משום מוקדם. ובדידי כאשר בא לפני שאלה זאת עשיתי ג"כ כמ"ש כהדר"ג נ"י

ומה שנכתב בגט שם לויזא שם כינוי כ' לאזי זה תליא בפלוגתא בשם טויבא אם לכתוב טויבא או טאבא, עיין באהלי שם ובט"ג ובפת"ש ובאחרונים. וראיתי בספר טירת כסף שחיבר הרב מערעדע נ"י בשמות נשים אות ל"ב ובהג"ה שהביא מאחרונים שפלפלו בזה האיך לכתוב שם לויזא אם לכתוב לויזא או לואזי עש"ה, ומה שהעיר כהדר"ג נ"י שנכתב בגט שם טעמעשוואר, ולדעתו צריך ג"כ דמתקרי טעמישרא, כי כן בפי כל ערכאות ועכו"ם, בזה יש לומר כיון שנהגו לכתוב כן בגיטין מקדמת דנא רק טעמעשוואר א"י לשנות דעתו משום חשש לעז על גיטין הראשונים

וזה קודם המלחמה ערכתי בזה תשובה גדולה בענין שכותבין בעירנו בגיטין רק וורדיין ומקורו מספר שמות שהובא בחת"ס ח"ב חאהע"ז סי' קי"ח שכתב שכך כותבין בגיטין בעירנו, ועוררו אותי איזה רבנים ובתוכם הרב הגה"צ ממונקאטש שליט"א כיון שנקרא בפי כל שבעכו"ם נאדי וואראד וגם נקרא גראססווארדיין מדוע כותבין סתם וורדיין, הארכתי בזה ושלחתי אז לכמה גדולים להה"ג מטארנא ומבראד ז"ל ועוד גדולים והסכימו עמי שלא לשנות בזה

ועדה"פ יש להביא ראי' לשיטת הפוסקים הנ"ל דגט מוקדם אינו כשר ע"י הבעל בעצמו רק ע"י שליח עפי"מ שאמרתי בחדושי מכבר ליישב קושית התוס' גיטין, הנה התוס' הקשו בגיטין הבאין ממדה"י למה תקנו זמן כיון דל"ח לחפוי ולא משום פירות כיון דאית לי' קלא עייש"ה, ועל זה שתירצו התוס' הקשה הר"ן שם, ונראה לפענ"ד ליישב בדרך חידה דהפנ"י הקשה הא צריך זמן בגט מכח דו"ח ועדות שאיל"ז, ותירץ דל"ב דו"ח כיון שאין באין אלא להתיר את האיסור עיי"ש. והקשה בשו"ת תפארת צבי מהגאון מגלוגא ז"ל הא באין נמי לענין ממון דהיינו הפירות והכתובה, ותירץ על זה שני תירוצים, אחד שלענין הפירות והכתובה הם רק מדרבנן, ועוד שבזה ל"ש הזמה שיכולו לומר שהם סברו שמחלו דדוקא כשהעידו בפירוש מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה הכתובה שפיר מחייבן הזמה מכח הכתובה, אבל בסתם שהעידו על הגט לא שייך הזמה בזה שיכול לומר שמחלו, ושפיר לא באין אלא להתיר את האיסור ולכך לא בעי דו"ח, כמש"כ הפנ"י

אך אני הקשיתי על זה דהא לפי מה דקיי"ל ירושת הבעל דאורייתא ואין יכול למחול כמבואר בהכותב שוב מעידין לענין ממון דהיינו שהבעל מפסיד הירושה בגט זה כקושיתו, והכא ל"ש השני תירוצים הנ"ל, ואמרתי לישב עפימ"ש המפרשים לר"ש דסובר דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות, א"כ לא מעידין בשעת חתימה על הפירות כיון שהפסיד משעת כתיבה, ושוב ל"ש הזמה, עיין בבית אהרן על הל' גיטין סי' קכ"ד עייש"ה, א"כ ה"נ מיושב היטב לפימ"ש הרשב"ם ב"ב דף קמ"ו דבירושה אמרינן משעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין הבעל יורש אותה, א"כ בשעת חתימה לא מעידין אלא להתיר את האיסור כמ"ש הפנ"י הנ"ל, ושפיר ל"צ דו"ח.