דברי פנחס מט

אות מ"ט, דהר"ן איירי כשנתבע טוען פרעתי כיון דאעיקרא דדינא הי' יכול המלוה לכוף ללוה ללכת לבית הוועד יכול נמי לכפוי' ללכת לעיר המלוה ולישבע בפניו ולא שילך המלוה לעיר הלוה, וכתב עוד הכנה"ג באות נ' אפי' בטוען פרעתי אין דין הר"ן אמור אלא כפי דין הגמ' שנתבע הולך אחר התובע, אמנם בזמנינו זה שפשט המנהג שהתובע הולך אחר הנתבע אפי' נתבע מצי למימר תיתי ותשבע במאתין, עש"ה

והנה הרמ"א בחו"מ סי' פ"ז סכ"ג כתב מיהו לכתחילה יכול לומר שישבע לו במקום שנעשה שם העסק שיודעין שם בני האדם או שהוא מקום רבים, מיהו אם אין הנתבע הולך לשם עכשיו צריך להמתין עד שיבא שם ואז צריך לישבע שם ולא יכול לומר לא אשבע אלא בעירי עכ"ל. הנך רואה שהרמ"א פסק ג"כ שאין יכול לכוף המשביע שישבע במק"א רק במקום שנעשה שם העסק וימתין עד שיבא לשם, נמצא בנ"ד שהתובע והנתבע דרים בעיר אחת וגם מהעסק אשר נצמח הד"ת שביניהם הי' ג"כ שם במקומם אין שום פוסק שיאמר שהתובע יכול לכוף לנתבע שישבע במקו"א שהוא רוצה ורשות ביד הנתבע לומר שלא אלך לישבע במק"א רק במקומם הדרים שניהם, וז"ב לפענ"ד

ואין לומר דבנ"ד שגם התובע מרוצה שישבע במקומו רק הרב דשם אינו מרוצה שישבע שם יכולין לכופו שילך לישבע במק"א במקום שיהי' ביכולתם למשבע, ולפי דעתי ז"א, וכי שהרב אינו רוצה יכריח אותו לילך למק"א לישבע אשר אינו מחויב עפ"י דין, ישתדל התובע אצל הרב שיניח אותו לישבע במקומו או יפשר ביניהם, הגע בעצמך עפ"י דין התובע הולך אחר הנתבע לדון במקומו היכי שהבי"ד שבמקום הנתבע אינו רוצה לדון ביניהם יהי' מוכרח הנתבע ליסע במקום אחר לדון עמו זו לא שמענו, וצ"ע לדינא, ה"ה הכא כיון שהנתבע רוצה לישבע במקומו כדינו והעכוב הוא מצד אחר אינו מחויב לילך ולישבע במק"א כעין מ"ש הש"ך בחו"מ סי' כ"א אע"ג דאונס רחמנא פטרי' מ"מ לא אמרי' אונס רחמנא חייבי' לאידך עש"ה, וכעין זה כתבו התוס' בב"מ ד"ה שכנגדו קאמינא לכך בחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונועל ולא אמרי' מתוך שא"י לישבע משלם משום דהוא ברצון נשבע רק דהבי"ד אינו מניחו לכך לא ישלם עש"ה, ובשבועה דרבנן לא אמרי' נמי שכנגדו נשבע ונוטל ופטור בלא שבועה משום דתקנתא לתקנתא לא עבדינן, דהך שבועה מדבריהם דנתבע גופא תקנתא היא שישבע הנתבע בע"כ והשתא שהוא חשוד לא עבדינן לתובע תקנה שישבע הוא בע"כ של נתבע וכולי האי לא עבדינן בשבועה דרבנן כמ"ש הסמ"ע בחו"מ סי' פ"ז אות ל"ד עש"ה

ה"ה בנ"ד שהנתבע אינו מחויב לישבע רק שבועה דרבנן כיון שהוא כופר ובשבועה דרבנן חזינן היכי שאינו יכול לישבע הוא פטור אע"ג דתובע יכול לישבע, מכש"כ שהוא רוצה לישבע רק במקומו רק העכוב מצד אחר אינו יכול לכופו שילך למק"א, ואף בשבועה דאורייתא לדעתי אינו מחויב לילך ולישבע במק"א, מכש"כ בשבועה דרבנן דקילי אין יכול לכופו שישבע במקום אחר במקום שירצה התובע כיון שעפ"י דין מחויב לישבע במקומם כנ"ל, רק הרב אינו מניחו לישבע שם ישתדל אצל הרב שיניחו לישבע במקומם

כן נראה לי ברור לפענ"ד ויש להאריך עוד בזה אמנם מגודל טרדותי הנני מוכרח לקצר במקום שהי' להאריך. ידידו הנאמן הדורשת"ה כה"י המצפה לבשו"ט, הק' פנחס סג"ל צימעטבוים, ראבד"ק גרוו"ד

סימן ד'

ב"ה, יום ב' ח"י אדר תרצ"ד לפ"ק, גרוו"ד יצ"ו

החוה"ש וכט"ס לכבוד ידיד מחו' היקר ח"ה הרב הגאון החו"ב בחדר"ת המפורסם לשבח בתורתו וביראתו וכו' כש"ת מו"ה משה דוד אסטרייכער שליט"א אבד"ק טשימפע, וכעת חונה בק"ק אראד יע"א

אחד"ש כדה"ג נ"י. יקרתו הגיעני בימי פורים העל"ט ומגודל טרדותי לא הי' ביכולתי להשיבו עד היום, וכעת הנני לתשובתו, ע"ד שאלתו שהובא לשם גט