דברי פנחס מד

לשם חובה דאינו באזהרת לאו דלא יחשב והוכיח זאת מדברי הרמב"ם בפי"ח מה' פסוה"מ הלכה א' שכ' כל המחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים הרי זה עובר בלא תעשה שהרי הוא אומר לא יחשב מפי השמועה למדו שבכלל דין זה שלא יפסיד הקדשים במחשבה שהרי זה דומה למטיל מום בקדשים ואע"פ כן אינו לוקה שאין המחשבה כמעשה עכ"ל

וכיון דהרמב"ם כתב הטעם דה"ז דימה למטיל מום בקדשים א"כ היינו במפסיד ופוסל אבל במחשבה שלא לשמה שאינו פוסל אינו מפסיד ואינו כמטיל מים אלא מפסיד לבעלים שלא עלו לשם חובה ל"ש בה מחשבה שאינו נכונה ואינו באזהרה והעלה עוד שם דאף בפסח וחטאת שפסול בשלא לשמה ליכא בהם אזהרת הלאו דלא יחשב עש"ה שמיישב בזה דברי רש"י בב"ק דף ה' שמפרש מפגל ששחט חטאת לשם שלמים וכ"כ בח"ס חיו"ד ס"ס פ"ח עש"ה. (חסר ההמשך

) סימן ב'

בעזהי"ת, ים ג' דברים תרצ"ג לפ"ק, גראסווארדיין יצ"ו

החוה"ש לכבוד ידידי הרב הגאון הצדיק המפורסם וכו' כקש"ת בנש"ק מו"ה אליעזר האגער שליט"א אבד"ק וויזשניצא יע"א

אחד"ש כדהר"ג נ"י, הנה כדהר"ג נ"י אמר לי בהיותו פה עירנו שבא לפניו שאלה, בנער אחד שנעשה בר מצוה ביום א' י"ח תמוז שנדחה אם מחויב להתענות יען שזמן התענית דהיינו י"ז תמוז הי' אז פטור מלהתענות משום שלא הי' אז בר מצוה אם הי' חל בחול, אמנם כעת שחל בשבת ונדחה על יום א' אז הי' בר מצוה, ממילא כיון שהוא תשלום לי"ז בתמוז וי"ז בעצמו הוא פעור, אינו מחויב להשלים כיון דפטור מעיקר החיוב כעין שאמר רפ"ק דחגיגה דחוגר בק"ר ביום א' ונתפשט ביום שני למ"ד דתשלומי הראשון פטור מקרבן כיון דלא חזי בראשון לא חזי נמי בשני ה"נ כיון דלא חזי בי"ז שהוא פטור אז להתענות משום של"ה בר חיוב מצוה פטור נמי בי"ח להשלים, והא שאלה והערה חדשה, וכעין זה יש להסתפק ג"כ בתענית ט"ב שחל בשבת ונדחה ליום א' ונעשה בר מצוה ביום א' או בצום גדלי' שהוא נמי תענית נדחה מיו"ט של ר"ה אם נעשה בר מצוה ביום הלז אם מחויב להתענות ולהשלים

ולפענ"ד נראה דמחויב להתענות כשנעשה בר מצוה בי"ח. מקודם אבאר שמשם שהביא ראי' מחוגר ביום א' ונתפשט ביום שני שפטר כיון דלא חזי בראשון ל"ח נמי בשני, ה"ה הכא כין דלא חזי בעיקר הצום ליפטר נמי בהנדחה אף שנעשה אז גדול, יש לדחות שיש חילוק בין חוגר שמעצמו אינו ראוי ובין קטן שקטנותו גרם לי' ולא אמרי' גבי קטן משום דל"ח בראשון לא חזי נמי בשני כמ"ש הטו"א בחגיגה דף ו' בפיסקא איזה קטן כל שאינו יכול לרכוב על כתיפו של אביו ומשם ואילך חייב לחנכו ופי' התוס' וצריך להביא קרבנותיו נדבה, ולמ"ד נדונ"ד אין קרבין ביו"ט אין קרבין עד חוה"מ והקשו התוס' למ"ד כיון דתשלומין דראשון נינהו כיון דלא מצי קרב ביו"ט ל"מ קרב בשני כדאמר לקמן בחיגר ביום א' ונתפשט ביום שני, וכתב הטו"א כיון דקטן דמחויב הוא מטעם חינוך דרבנן תיקנו שיהיה מחויב במצות לכשיגדיל משו"ה אע"ג בקטנותו ל"ח בא' יש לו תשלומין אע"ג בכה"ג בגדול דל"ח בא' פטור משום דהאי קטן דל"ח בא' קטנותו גרמא לי' דל"ה בר חיוב מה"ת אינו דוחה יו"ט והרי כשיגדיל ויהי' בר חיוב יהי' חזי בא' הלכך בר חינוך הוא כדי כשיגדיל יהי' כבר מחונך עש"ה שהאריך בזה, א"כ חזינן גבי קטן דלא אמרי' כל דלא חזי בראשון פטור בשני כיון שקטנותו גרם לי' ה"נ לא אמרי' כיון דפטור בעיקר פטור נמי בתשלומין, מלהתענות

אמנם מש"ס פסחים דף צ"ג ע"א אמרי' בקטן שהגדיל בין שני פסחים פטור מלעשות פסח שני, למ"ד דשני תשלומי דראשון הוא עש"ה, א"כ חזינן אע"ג דקטנותו גרם לו אמרינן כיון דאינו חייב בעיקר פטור נמי מתשלומין אע"ג גבי פסח שייך נמי חינוך כמ"ש התוס' פסחים פ"ח ע"א שה לב"א וה"נ אם התענית דנדחה הוא תשלומי דהראשון, אך נראה לחלק, כיון דהתענית אינו דוחה שבת הוי זמן למחר ולא מכח תשלומין כמ"ש התוס' בפ"ג מנחות דף נ"א ע"א אין כלי שרת מקדשין שלא בזמן כיון דאינו דוחה אתמול הוי זמן עיש"ה, וכ"כ התוס' סברא זו ביבמות דע"ב