דברי פנחס מג

אע"ג דהרמב"ם פסק דנזיר חוטא מקרי כמש"כ הלח"מ בפ"ג מהלכות תענית עיי"ש אפ"ה מקרי חטאת נזיר דבר הנידר

ועוד ראי' מהא דפסקינן ביו"ד סימן ה' דהשוחט בזה"ז לשם קדשים המתנדבים שחיטתו פסולה שחט לשם חטאת ולשם אשם שאינה באה בנדר ונדבה שחיטתו כשרה ומקורו מש"ס חולין מ"א ע"ב ופרש"י שם דבחטאת ואשם כיון שלא עבר עבירה ממילא הוא עושה כן דרך נדבה והכל יודעין שאין אלו באין בנדבה ולא יחושו לדבריו וא"ל שמא יסברו שחייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דכל העובר בשוגג בסתר מודה ברבים כדי שיתבייש ויהי' לו כפרה ואמרינן שם שאם שחט לשם קרבן נזיר אסור דשמא נגד בצנעא ועיין בשמ"ח סימן ה' דה"ה דשחט לשם חטאת לשם חטאת נזיר מקרא נידר ונידב כמש"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות שחיטה עש"ה בת"ש סקי"ח

חזינן דחטאת נזיר לדידן מקרי נידר ונידב אע"ג דמקרי חוטא ושפיר צדקו קושיתו הנ"ל

גם אנכי הקשיתי באופן אחר לפי"מ דאמרינן בנדרים דף ו' ע"א הרי זו חטאת הרי זו אשם אע"פ שהוא חייב חטאת אשם לא אמר כלום, הרי זו חטאתי הרי זו אשמי אם היה מחויב דבריו קיימין, ברש"י ד"ה דבריו קיימין כתב והוא דאמר חטאתי אבל אם לא הי' מחיוב חטאת אינו כלום הואיל ולא אמר עלי שאם אמר הרי זו עלי חטאת אע"ג דלא הי' מחויב הואיל ואמר עלי דבריו קיימין וכל דברי רש"י נפלאים, דהא הא נגד המשנה במגלה פרק א' ובשקלים ובחולין מ"א דאין חטאת נידר ונידב, וכבר עמד על זה בשו"ת הרמ"ע מפאנו בסימן כ"ו ונדחק לתרץ דכוונתו היא נדר הוא אבל לא יביא אלא ישאל על נדרו עש"ה, והשעה"מ בפי"ד מהלכות מעה"ק הביא תירץ בשם מהר"י אירגס ז"ל דס"ל לרש"י דהא דאין חטאת בא בנדבה היינו דוקא לענין שלא להקריבו לקרבן חטאת אבל לענין שתחול קדושת חטאת על הבהמה ודאי דנודר ונודב הוא ולמיתה אזלה עש"ה שהתקשה על דבריו

ואמרתי ליישב דברי רש"י בדרך נכון דשפיר משכחת חטאת נידר אע"ג שאינו מחויב לפי"מ דאמר' בחולין כ"ב ובתמורה דף י' ע"א דיכול להביא אחר קרבנות חובה לפטור חבירו המחויב בה עיי"ש וכתב הט"א בר"ה דף ו' בד"ה אימא דיבורא לאו כלום דה"ה בחטאת ואשם יכול לומר הרי עלי חטאת ואשם לפטור את פלוני מחטאת ואשם שהוא חייב דבכה"ג נמי חל הנדר עש"ה ובהגהות מהרש"ש בנדרים דף י"ג עש"ה

ולפי"ז שפיר יש לומר דכוונת רש"י הוא שאם אמר הרי עלי חטאת אע"ג דאיני מחויב בה דבריו קיימין כיון דיכול למפטר בחטאת זו חטאתו של חבירו והיא תירץ מרווח מכל התירוצים הנ"ל בעה"י

אמנם לפי"ז קשה אמאי אמרינן דשוחט חטאת בזה"ז מותר משום דליכא מראות עין, דכיון דהכל יודעין שאף אלו באין בנדבה ואלו הוא חטא קלא אית ליה כמו שכתב רש"י בחולין הנ"ל ואמאי לא ניחוש שמא שחט חטאת הלא עבור חבירו המחויב בה ושחט קדשים בחוץ וצ"ע אולי יש לדחוק דיש לומר דאם חבירו חטא נמי קלא אית ליה כמו גבי עצמו ודו"ק

עכ"פ חזינן דיכול להביא בהיתר חטאת עבור חבירו ולפי"ז שפיר קשה אמאי אמרינן דא"י לומר יה"ר אחר פ' חטאת משום דחטאת אינו באה בנדבה כשלא חטא דהא שפיר משכחת דחטאת באה בנדבה בכה"ג שמביא חטאת עבור חבירו המחויב בה ושחט אותה לשם חולין דכשר ואינו מרצה והו"ל עליו קדושת חטאת נדבה כנ"ל דהא יכול להביא חטאת ע"ת או בשביל עצמו או בשביל אחרים המחויב בה ואח"כ ישחוט שלא לשמה ויהי' חטאת נדבה כנ"ל ולכאורה יש ליישב קו' הנ"ל די"ל אע"ג דחטאת ששחט לשם חולין כשר ואינו מרצה מ"מ כיון דאסור מה"ט לשחוט שלא לשמה ולכך לא מקרי חטאת באה בנדבה ע"י איסור כנ"ל

אולם יש לעיין בזה אי במחשבת שלא לשמה היכי שהקרבן כשר רק שלא עלו לבעלים לשם חובה אי יש בזה איסור בשלמא היכי שהקרבן פסול כגון בפיגול וכדומה אסור משום לאו דלא יחשב כמבואר בזבחים כ"ט ע"ב משא"כ במחשבת שלא לשמה דפריך הש"ס בזבחים דף ד' מנ"ל דבעינן זביחה לשמה לכתחלה ויליף לה מקרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים והיינו רק למצוה ומנ"ל דאיכא בזה אזהרה וכ"נ מדברי התוס' בזבחים דף ד' ע"ב בד"ה אימא היכא דשחט שלא לשמן ליפסלו והקשו הא בכל דוכ' בעינן בקדשים שינה לעכב והכא לא שינה עש"ה וכן ראיתי בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' י"ד שכ' בפשיטות דבהני קדשים שכשרים שלא לשמה רק שלא עלו לבעלים