דברי פנחס קנג

להניח אצלה במקום פסול שכן מחלל ש"ק כנ"ל יעיין תשו' מהרי"א סי' שנ"ט ורנ"ח סי' מ"ד

ז) עיין בפ"ת סק"ג בשם ברכ"י סק"ב בנקבר נפל בטעות מותר לפנותו משם כמ"ש רום מלתו, ואין לחלק דוקא בנפל ולא במת גדול, דעיין בתשו' מהר"י באסאן דהוא הדין בגדול, ועיין בזכור לאברהם בפירוש דלאו דוקא נפל

ח) עוי"ל עפ"י דברי מהרש"ם ח"ג סי' ר"ב דאם קברו המת במקום לא טוב מסתמא הוי כהתנה לפנותה ומותר, א"כ כש"כ בנידון דידן הקבורה במקום הנ"ל שהוא בעיני הבעל מאוס מאוד הוי ודאי כהתנה לפנותה ומותר

ועיין בשו"ת פרי השדה ח"ד סי' נ"ו כ' בפי' שמהחת"ס משמע שכל שידוע שרצונו הי' להוליכו לקברו באיזה מקום אפילו לא אמר בפירוש מותר לפנותו, וכן משמע מרשב"א עיי"ש

ולכן לפענ"ד לאחר כל הבירורים הנ"ל לית מאן דחש לה. והנני מסכים להוראת כבוד תורתו הרמה דמותר לפנותה בלי שום חשש ופקפוק הנני ידידו דושת"ה הק' אברהם שלמה כ"ץ

סימן מ"ה

בנוגע לאותם אנשים שמתלבשין בטלית שאינו שלהם וגונבים חידושי תורה מאחרים וקונים אותם בשינוי השם, עליהם אמרו חז"ל

א) מכות דף ה' ע"ב. ההיא איתתא דאתאי סהדי ואשתקור אייתי סהדי ואישתקור אזלה אייתי סהדי אחריני דלא אשתקור. אמר ריש לקיש הוחזקה זו, א"ר אלעזר אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו זמנין הוו יתבו קמיה דר' יוחנן אתי כי האי מעשה לקמייהו א"ר לקיש הוחזקה זו א"ל ר' יוחנן אם הוחזקה כל ישראל מי הוחזקי הדר חזיה לרבי אלעזר בישות, אמר ליה שמעת מלי מילי מבר נפחא ולא אמרת לי משמיה וכו', בישות פי' רש"י ז"ל החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל ברבי אלעזר בפנים זועפות שהבין ריש לקיש ששמע ר' אלעזר דבר זה מפי ר' יוחנן וכשאמרה לו לא אמרה בשמו

ב) יבמות צ"ו ע"ב. ר' אלעזר אמר לשמעתא בי מדרשא ולא אמרה משמיה דר' יוחנן, שמע רבי יוחנן איקפד וכו'

ג) בכורות ל"א ע"ב. ר' אידי סרסיה דר' ששת הוה שמעה מיניה אזל אמרה בי מדרשא ולא אמרה משמיה, שמע ר' ששת איקפד, אמר מאן דאקיץ ליעקציה עקרבא, פי' רש"י ז"ל מאן דעקץ מי הוא שעקצנו ונשכנו שלא אמרה משמי תעקציה עקרבא שמתא, ור' ששת מה נפקא ליה מינה דאמר רב יהודה אמר רב מה דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לאדם לגור בשני עולמים. אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר וכו' ואמר ר' יצחק וכו' מה כומר של ענבים כיון דאדם נוגע בו דובב אף תלמידי חכמים כיון שאדם אומר דבר שמועה מפיו דובבות שפתיו בקבר ע"כ

מנחות צ"ג ע"ב, א"ר לקיש דאמר קרא וסמך אהרן את שתי ידיו וכו', אזל ר' אלעזר אמרה להא שמעתא בבי מדרשה ולא אמרה משמיה דר' לקיש, שמע ריש לקיש ואיקפד

בבא בתרא דף קט"ז ע"א א"ר אליעזר ואם אין לו גורן בטלה כהונה, זימנין הוי יתבי קמיה דר' יוחנן אתא כי הא מעשה לקמיה, א"ל ר' לקיש ראיתיו שחילק על הגורן, א"ל ר' יוחנן ואם אין שם גורן בטלה כהונה, הדר חזייה לר' אלעזר ביישת, אמר שמעת מילי דבר נפחא ולא אמרת לי משמיה, רש"י ז"ל בישות החזיר פניו ונסתכל ברבי אלעזר בעין רעה שהבין שמפי ר' יוחנן שמע לשון זה וכשאמר לשון זה לא אמרת בשם רבי יוחנן וכו'

ד) ספר תשובה מאהבה ח"א פתיחה מי שאינו אומר דבר בשם אומרו ומתפלל בחכמת תורתו הוא ע"מ שיכבדהו ויאמרו עליו אדם גדול היא ויקרא אותו