דברי פנחס קנא

וזה לשון שקבלתי מכת"ה: איש אחד מר חנוך קאדיטשעק עם אשתו שהמה היו שומרי שבת ושומרי מצות כל ימי', עשה כתב עם החברה מבית הכנסת שישאיר להם 2,000 דאלאר לאחר מוע"ש והמה לעומת זה התחייבו א"ע ליתן לו ולאשתו שני קברים במקומות חשובים. וגם מצבה כפולה וקדיש עבורם וכו' ואם אשתו תמות מקודם יתן 750 דאלאר ולאחר מותו יתן עוד 1,250, וכמה פעמים שאל את הסעקרעטאר שלהם על הקברים איפה המה המקומות שלהם והבטיח לו כי יהי' קבריהם בשורה כסדרן במקום שיהי' נוח להם, והנה אשתו מתה והניחו אותה בגבול בית החיים ששום איש ואשה לא נקברו שם בכל הד' צדדים ולאחר איזה ימים אחר הקבורה ראה בעלה שנקברה בגבול-שבפארקין שאותן שהם פסולים ע"פ השו"ע מניחין בשמה כידוע, ותומ"י עשה מחאה וביטל הכתב שהוא אינו מקבל המקום הזה כי ע"ז לא קנה והמקום אינו שלו כידוע לכל כי המקום ההוא בזיון ופסול לו ולאשתו, ולכן קנה הבעל שני קברים אחרים אצל חברה אחרת ואינו רוצה שיניחו אותו שם בשום אופן, מאחר שהחברה הראשונה רימו אותו שאמרו שהגבול שהניחו בשם את אשתו הוא גבול מן עסטרייכ-ישע ארטהדאקס ווינער ביה"ח, וזה שקר מוחלט כי הוא גבול כמו ר"ה שעוברים שם עגלות מינים ממינים שונים ואין שום סמיכות לווינער ביה"ח, ממילא מונחת בגבול כמו שאינו משומר מהגם שמונחת בגבול במקום פסול כידוע

וזאת לדעת שהאשה הנ"ל כשהיתה נערה יתומה והיתה מלאכתה בבית החולים של ישראל גיירה א"ע בטוב לבה בלי שום חשש אישות והיתה יתומה מאב ואם ואחר חמשה שנים נשאה להאיש הנ"ל, ויש ע"ז כתב סהדותא מהקהלה דשם, ודרו שניהם יחד ששה ושלשים שנה, וזה כמו עשרים שנה שבאו לכאן והיו בדחקות גדול ועבדו שניהם בפאבריק ופרנסתם הי' מיגיע כפם וסבלו רעב ואעפי"כ לא רצו לחלל שב"ק ח"ו וג"כ היו שומרי מצות כל ימיהם

גם שמעתי אומרים משני בעלי בתים מהקהלה שהאשה הנ"ל שנקברת במקום בזיון כזה הוא מחמת שהיא פסולה, וד"ל. ועתה בעלה צועק במר נפשו ע"ז, וקראתי את הרב מהחברה שיכריח את החברה שיעמדו אתו עמו לדין והשיב הרב אין שום דין תורה, ואין אני מניח אותה לפנותה משם בשום אופן

ועתה הנני מברר בס"ד הדין להלכה להתירה לפנותה והיא: מקור הדין בירושלמי מועד קטן פ"ד ה"ד אין מפנין את המת מקברו וכו' ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר וכו' ומובא הפסק הלכה ביו"ד סי' שס"ג וכו', והטעם שאין מפנין מכח דבילבול קשה להמת כמבואר שם. וכ' בפתחי תשובה סק"ג במעשה שהי' שמכרו ז' טובי העיר קבר לאשה ובטעות קברו שם נפל מותר לפנותו. ועיין ערוך השולחן שבתוך שלו היינו בתוך בני משפחתו מותר. והטעם שאסור לפנותו מפני כבוד שאר המתים הוא דוקא כשהחברה רוצים לפנותו אבל כשרוצים לפנותו מכח הצוואה של המת מותר כי כל אדם על עצמו יכול לעשות כרצונו, עוד כתב דדוקא כל זמן שהבשר קיים נפשו מתאבלת וחרד מאימת הדין לא כן אחרי כן. וגם הביא שיטת הפוסקים דלאחר י"ב חודש אין שייך אימת וחרדת הדין. וכן כתבו בענין זה ברעק"א בפסקים סי' מ"ה ובתשו' ר' דוד אופנהיים ובתשו' חות יאיר סי' רמ"ו. גם בתשו' נהרי אפרסמון חיו"ד סי קל"ג העלה כי גם בעל לאשתו ואשה לבעלה ג"כ מותר, והביא מתשו' הרשב"א סי' שס"ט משום ציווי לבד מותר לפנותו אפילו שלא אצל אבותיו. וגם כתב שם בנהרי אפרסמון דאם לא קנה המקום שלא נתן הכסף על המקום הזה הוי קבר שאינו שלו

והב"י סי' שס"ג כ' דהך דאין מפנין הוא רק איסור דרבנן, וכ' הברכי יוסף שם דמה"ט אם נקבר בטעות מותר לפנותו וכ"כ שם בפתחי תשובה, גם בס' מחנה חיים ח"ג יו"ד סי' מ' כתב באחד שנקבר משונה משאר מתים חוץ לשורה שאם יש לחוש שעי"כ יאמרו שהוא נכרי או פסול הביא מחו"י ופת"ש וגליון רש"א סי' שמ"ח יש להתיר לפנותו. וכך הקפידו על בזיון המת דאפילו במצבה החמיר ביד יצחק ח"ג סי' פ"ג שלא להניחו בשינוי משאר מצבות מטעם הנ"ל

והנה הטעם שאסור לפנות הוא

א) משום ניוול. הנה בש"ס ב"ב קנ"ד במעשה דבני ברק דאי אתה רשאי לנוולה וכו' פי' רשב"ם לראות בושתי, וגם טעמים אחרים משום דריחו נודף כתב הנוב"י קמא יו"ד סי' קס"ד והחכם צבי סי' נ' דבמקום סגור שאין נפתחים לעולם אין כאן ניוול ולא ריח רע, גם בתשו' חו"י ושבות יעקב חלק ב' סי' ק"ג דעיקר האיסור בפתחין הקבר.