דברי פנחס קמז

דליכא טענת ברי חיישינן לשאלה אבל בגט דאיכא טענת ברי אמרי' בו"ש ב"ע אע"ג דאיכא חשש שאלה, ואולי י"ל דבאמת זה כוונת הב"ש במה שכ' שם ואפשר בגט הבעל דבר לפנינו ולא אמר דהשאיל לא חיישינן לשאלה ע"ש, והרבה יש לתרץ ולפלפל בזה הסברא ואין רצוני להאריך פה אך עכ"פ לפי שיטת הב"י גם בכלים דלא משאילי אינשי חיישינן לשאלה, וא"כ משו"ז שמכירים הכלים ע"ז לחודא קשה הדבר לסמוך אם לא עם עוד שאר אומדנות והוכחות וסניפים להתירא בעזהי"ת

ומה שכתב כת"ה דמה שנמצא אצלו הפאס שלו ושם עירו כמו שיש לכל בעלי מלחמה הוי כלים דלא משאילי אינשי, אולם הביא מ"ש בד"ח ח"ב דיש לחוש שמא השאיל הבגדים לאחר ובתוכם שכח הפאס, ובודאי דע"ז ל"ש לומר לא משאילי אינשי דהא באמת לא השאיל לו הפאס כ"א הבגדים ובתוכם שכח הפאס, אבל בד"ח שם העלה דליכא חשש שאלה בפאס משום דהוי שאלה דיחיד שבעל העגונא השאיל הפאס הזה לאיזה איש אחר ממקומו עכ"ד. ולענ"ד לא דמי דהתם הוי שפיר שאלה דיחיד כיון שאותו האיש שהוא מת אמר בפיו שהוא ממעליטץ וגם הפאל הוא ממעליטץ א"כ לא שכיח שישאיל איש ממעליטץ לאיש שהוא ג"כ ממעליטץ ואותו האיש ששאל ימות וע"כ הוי שאלה דיחיד ולא חיישינן אבל בנ"ד לא ידענו את האיש הזה ואת שיחו אם הוא בבירור מאותו מקום שנכתב בפאס, וא"כ לא הוי שאלה דיחיד וא"כ יש לחוש דהשאיל הבגדים לאחר ובתוך הבגדים הי' הפאס, וע"כ אפי' אם הפאס הוא כלים דלא משאילי חיישינן שמא השאיל הבגדים ושכח הפאס בתוך הבגדים וכנ"ל

גם מה שכתב כת"ה סניף להתירא עפימ"ש הב"ח סי' פ"ז דאם לא הי' משך זמן רב משעה שנפרד מאנשי העיר עד שיצא לדרך לא חיישינן לשאלה, א"ר י"ל דה"נ כיון דמצאוהו הרוג באותם בגדים שראוהו מקודם ולאחר איזה שעות באותו יום לא חיישינן לשאלה בזמן מועט כזה עכ"ד. ולענ"ד דאין לסמוך ע"ז דאטו מי ראו את הפאס והפאטאגראפיע אצלו בזמן קרוב רק שראו את האיש הנהרג בזמן מועט, וא"כ י"ל דכבר השאיל בגדיו זה איזה ימים מקודם לאיזה איש אחר ואותו האיש שהשאיל לו הבגדים הוא נהרג וא"כ לא דמי לדברי הב"ח דהתם מיירי שהכירו הבגדים עצמם שהי' לבוש בהם המת מקודם זמן מועט ובזה דוקא לא חיישינן לשאלה

אמנם לפענ"ד יש לצרף סניף להתירא שיטת המר"ם ברבי הובא בנובי"ק סי' נ"א ובתנינא סי' ס"ו דאפי' לשיטת הב"י דגם אי סימנין דרבנן חיישינן לשאלה היינו דווקא אם בכלים אין להם טב"ע רק סימנים אז חיישינן לשאלה כי חשש שאלה הוא חששא רחוקה ונחשב מיעוטא רק גם סימנים מובהקים עכ"פ מזדמן כיוצא בהם ובצירוף שני מיעוטים יחד הוי להו פלגא, אבל בטב"ע דכלים דאז נשאר רק החשש שאלה גם הב"י מודה עיי"ש, ועיין בתשו' א"ז זצלל"ה השיב משה סי' ס"ג כתב סברא זו להלכה מדעת עצמו והביא ע"ז ראיות חזקות וכמסמרות נטועות. ומה שהקשה בנוב"י דא"כ מאי מקשה בגמ' חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ודלמא כי היכי דלמ"ד סד"ר אמרינן אימא בהדי אוכף ה"נ למ"ד סד"א אמרינן אימא בעדי אוכף ומכירים האוכף בטב"ע ולא חיישינן לשאלה, גם בהשיב משה הקשה כן מד"ע ומיישב שם באריכות בטוב טעם וקשה עלי להעתיקו ועל מקומו תדרשנו עיין עליו

ולפמ"ש לעיל עפימ"ש הריב"ש כיון דגילתה התורה דמחזירין האבידה ע"י סימנים א"כ לא מהני בו"ש ב"ע, ולכן חיישנן לשאלה ול"א בו"ש, א"כ י"ל דה"נ דלמ"ד סד"א לא מהני עדי אוכף כיון דלא יאמרו העדים סימנים על החמור או שמכירין העדים החמור עצמו בטב"ע משו"ה לא מהני, וזה מטעם גזירת הכתוב דצריך סימנים על אבידה ואם יש לחוש לשאלה אפי' הוא רק מיעוטא דמיעוטא חוששין לה כיון דצריך סימנים דייקא ומשני בגמ' איכפי לא שאילי אינשי ומהני סימני אוכף כמו סימן על החמור עצמו, והא תינח באבידה דצריך סימנים דייקא מטעם גזה"כ, אבל בעדות אשה דלמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן א"כ אי מכירין הכלים בטב"ע הוי רק מיעוטא דמיעוטא לא חיישינן לשאלה, וא"כ בנ"ד נמי כיון דמכירין הפאטא-גראף והמכתבים בטב"ע לא חיישינן לשאלה אפי' אי נימא סד"ר

אמנם נפלאתי מאוד על מעכת"ה מדוע לא זכר במכתבו הארוך בפלפול וצדדים להתירא העיקר מה שמבואר בגב"ע שיש כאן שני עדים שר' יהושע יאקאבאוויטש מת, האחד מה ששמע ע"י הטעלעפאן בפעם ראשונה וגם מה ששמע אח"כ מאת האיש קאפלער אינגבער, וכבר איפסקא הלכתא בסעיף נ' בהמחבר ורמ"א שם דבב' עדים לא בעינן שיאמרו קברנוהו ואע"ג דבנ"ד רק ע"א מעיד בשם השנים מ"מ כתב בר"ש