דברי פנחס קמו

לכליו דמהיכ"ת לומר דבכלים מהני יותר הסימנים מאלו הי' הסימנים בגופו, וא"כ מיושב קושי' מהר"ל דאם הי' תנא במתני' טב"ע בכלים א"כ לא הוי ידעינן דחיישינן לשאלה דהא י"ל משו"ה לא מהני טב"ע בכלים משום שיש לו סימנים בגופו ולא מהני סימנים דסד"ר וגם הטב"ע לא מהני משום שאינו נראה לו שמא איתרמי סימנא כסימנא ולכן אומר שהוא מכיר הכלים בטב"ע אע"פ שאינו מכיר ונמצא הסימנים מגרעי הטב"ע. אבל אם הי' לו טב"ע בכלים ואין לו סימנים בגופו מהני דלא חיישינן לשאלה, וא"כ מיושב קושי' המהר"ל דאדרבא משום דחיישינן לשאלה לא תנא טב"ע בכלים רק סימנים בכלים דלא מהני ומשום דסד"ר חיישינן ג"כ לשאלה כשי' הב"י והריטב"א

עוד הקשה בנוב"י סי' ל"ב לשיטת הב"י דאי סימנים לאו דאורייתא ובעינן סימן מובהק אז בודאי חיישינן לשאלה א"כ קשה מאי מקשה בגמ' בב"מ למ"ד סימנים דאורייתא חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ליחוש לשאלה, ומשמע דאי אמרינן סד"ר ניחא ולשיטת הב"י אדרבא אי סימנים דרבנן בודאי דחיישינן לשאלה כיון דבעינן סימן מובהק ופשיטא דחיישינן וקשה חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ואפי' בעדי אוכף נמי ניחוש לשאלה ע"ש, ונלענ"ד דהנה בפנ"י כתובות דף י"ב הקשה למ"ל קרא להחזיר אבידה בסימנים ת"ל דבלאו סימנים מהדרינן אלא בטב"ע דברי ושמא ברי עדיף היכא דליכא חזקת ממון ולהמוצא ליכא ח"מ וכמ"ש התוס' בכתובות ספ"ק, ותי' הפנ"י דהמוציא יכול לומר דלמא מרובא דעלמא נפל. וראיתי במהר"ם מינץ מאובן סי' כ"א שהקשה דא"כ מאי פריך בגמ' חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה, הא י"ל דמהדרינן מטעם בו"ש ברי עדיף, מאי אמרת דניזול בתר רובא דעלמא הא ליכא לספוקי כי אם שמא השאילו לבעל החמור אבל באדם אחר ליכא לספוקי, וא"כ ממילא י"ל דמשו"ה מהדרינן חמור בסימני אוכף ולא חיישינן לשאלה מטעם בו"ש ברי עדיף, וכת"ה בסוף המכתב הקשה קושי' זו מעצמו אבל קדמו בספר הנ"ל

ונראה לתרץ עפי"ד הריב"ש סי' קצ"ב שכתב כיון שהתורה צותה לבדוק בסימנים שלא יהא מכ"ד עופות הטמאים וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מהל' מ"א, א"כ יש לנו לחוש לשום אחד מהם אפי' הוא מיעוטא זולתי פרס ואזני' ביישוב שאינם נמצאים כלל אלא במדבריות אבל כשאפשר להמצא חוששין למיעוט ובעלמא אין חוששין למיעוט עכ"ל. ומבואר מדברי הריב"ש דאע"ג דבעלמא אזלינן בתר רובא אבל היכא שהתורה צותה לבדוק בסימנים חוששין אפי' למיעוטא דמיעוטא ועשו אותו כודאי עיי"ש

ולפי"ז י"ל הי' דהקשה הפנ"י ת"ל דמחזירין אבידה מטעם בו"ש ב"ע, היינו דווקא אי לאו דרבתה התורה דמחזירין אבידה ע"י סימנים וכמ"ש הראשונים ז"ל דמהשמלה נפק"ל א"כ י"ל דמהדרינן מטעם בו"ש, אבל לאחר שגילתה התורה דמהדרינן אבידה דווקא ע"י סימנים לא מהני שום סברא דבו"ש דהא עכ"פ הוי מיעוט דלא יאמרו האמת וא"כ רק ע"י סימנים מהדרינן אבידה ולא ע"י שום סברא כמו בו"ש ב"ע, (עי' תוס' חולין צ"ו ע"א פלניא, ונובי"ק אה"ע סי' מ"ג וש"ש ש"ד פ"ט, וקצוה"ח סי' מ"ו ותשו' בי"צ אה"ע סי' ע"ה אות ד' ו' וי"ל דברי גרוע יותר מסימנים שע"י סימנים נראים כשלו דו"ק)

וא"כ מיושב קושי' המהר"ם מינץ דבגמ' מקשה חמור בסימני אוכף ניחוש לשאלה ולא שייך למימר בו"ש, דהא לפי מה דקיימו השתא דס' דאורייתא א"כ רק בסימנים מהדרינן ולא מהדרינן מטעם בו"ש, וא"כ היכא דיש לחוש לשאלה ליכא שוב סימנים, ומתרץ בגמ' אוכפי לא שאלי אינשי והוי כפרס ואזני' שאינם נמצאים כלל דלא חיישינן לה, ומעתה מיושב קושי' הנוב"י שהקשה דגם אי סימנים דרבנן נמי ניחוש לשאלה ואפי' בעדי אוכף היכי מהדרינן, ולהנ"ל י"ל דהא תינח אי סדא"ו וא"כ הקפידה תורה דוקא על סימנים אז לא סמכינן אטעמא דברי ושמא ברי עדיף ולהכי חיישינן לשאלה אע"ג די"ל דמרובא דעלמא נפל וכתי' הפנ"י אבל אי אמרינן סד"ר א"כ ליכא למיחש לשאלה דהא כיון דליכא למימר דמרובא דעלמא נפל כמ"ש המהר"ם מינץ, ממילא שוב י"ל דמהדרינן מטעם בו"ש ב"ע ואע"ג דבעלמא חיישינן לשאלה מ"מ באבידה דאיכא למימר בו"ש ב"ע מהדרינן וא"כ א"ש שיטת הב"י דבעדות אשה בעגונא דל"ל בו"ש ב"ע ממילא י"ל אי סד"ר ובעינן סימן מובהק חיישינן ג"כ לשאלה דהא עכ"פ ע"י חשש שאלה לא הוי סימן מובהק

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בב"ש דדברי הב"י סותרים זא"ז דפסק בהיתר אשה דגם בכיס וארנקי חיישינן לשאלה ולקמן בסי' קל"ב פסק דלא חיישינן לשאלה בכו"א, ולהנ"ל מיושב דבהיתר אשה