דברי פנחס קמא

אדם אוסר דבר שא"ש אמאי צריך לאוקמי בכה"ג עיין בלח"מ ובשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קל"א עיי"ש, ולפי"ז ניחא דהרמב"ם סובר דש"ח מותר בהנאה, א"כ יכול לישאל על שחוטי חוץ ולכך אף למד דאין אדם אוסר דשא"ש הוצרך לאוקמא דמיירי בחטאת העוף ובחצי קנה פגום כיון דהוי כדידי' משום הואיל דמיתשאל עלה כדי שלא יתחייב משום שחוטי חוץ כקו' הנ"ל, ודו"ק, ויש להאריך בזה אך קצר הגליון מהשתרע

סימן מ'

נודעת קושית האחרונים למה אין שוחטין לחולה בשבת ע"י שנים ולא נצטרך לבוא לידי חלול שבת, ולכאורה יש לומר לפמ"ש המפרשים דאע"ג דשניים שעשאו מלאכה פטורי' זה דוקא מכרת אבל בעשה שבתון עובר כל או"א, עיין בשו"ת חסד לאברהם חאו"ח סי' כ"ט עייש"ה, א"כ מוטב שישחט א' ולעבור על איסור חמור משיעברו שנים על איסור קל כעין סברת הר"ן הידוע דריבוי איסורי' חמור מאיסור סקילה, ה"נ כן הוא. והבאתי ראי' לסברא זו דאע"ג דשניים שעשאו פטורי' זה דוקא מכרת אבל על איסור עשה ולאו עובר כל או"א ממ"ש המקור חיים סי' תמ"ו דלענין לאו דשביתת בהמתו ובשאר לאוין אף ב' שעשאו חייבי' דדוקא גבי כרת גלי קרא בעשותה אותה העושה כולה חייב, משא"כ בשאר לאוין באיסור עשה עיי"ש. וכ"כ התבו"ש בסי' י"ז בענין לאו דאותו ואת בנו אף ב' שעשאוהו חייבים ולא ילפינן לאו מכרת עיי"ש, א"כ ה"נ גבי עשה דשבתון עוברי' אף בב' שעשאוהו

ועפי"ז אמרתי ליישב המכילתא פ' בא וז"ל: ולא תותירו ממנו עד הבוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו מה ת"ל עד הבוקר מגיד שאינו נשרף אלא לאחר ט"ז, ר' ישמעאל אומר א"צ הרי אומר כל מלאכה לא יעשה בהם שריפה מעין מלאכה מ"ת הבוקר אלא שאם חל ששה עשר להיות בשבת שאינו נשרף אלא לאור י"ז עש"ה. והוא תמוה דביו"ט א"צ קרא דאינו דוחה ולשבת סד"א שידחה ויו"ט יהי' חמור בזה משבת, עיין בשו"ת חת"ס או"ח סי' פ"ה, וזה ניחא דמבואר בירושלמי ריש פ"ק דהוריות ר"י סבר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב עיי"ש, א"כ סובר ע"כ ר"י כר"ש דשניים שעשאו מלאכה בשבת פטור אף בזה אינו יכול וזה אינו כמבואר בשבת דף צ"ג ע"א דזה תלי' בזה, ועיין במגינת שלמה שם

ולפי"ז שפיר קאמר ר"י דעל יו"ט לא צריך קרא דאינו דוחה כמ"ש הש"ס בשבת דף כ"ד ואי דאישרף ע"י ב' הא ביו"ט ב' שעשאו חייבין כיון שהוא רק איסור לאו, אולם אם חל ששה עשר להיות בשבת הו"א דישרף הנותר ע"י ב' דהא בשבת ב' שעשאו פטורי' ולכך גלי קרא דאינו נשרף אלא לאור י"ז ודו"ק. אולם בשו"ת שמחת יו"ט סי' נ"ט העלה דגם בשאר איסורי לאוין אמרי' ב' שעשאו פטורי' עייש"ה. אולם סברא זו מופרכת מדברי הירושלמי פ"ב דחגיגה דאמרי' שם בשעת עקתא היו מטענין לון מיטילין כדי שיחללו שבת בהוצאת משאות והי' מתכוונים לשאת בשניים כדי להוי ב' שעשאו דפטורין בשבת עייש"ה, א"כ חזינן דלא אמרי' סברא זו דמוטב שיעבור א' איסור חמור משיעברו שניים איסור קל

אמנם י"ל שם שאני כיון דגם חבירו הי' עובר בלאו הכי איסור חמור בהוצאות משאות ולכך מוטב שיעברו שניים באיסור קל משיבור כאו"א באיסור חמור משא"כ בחולה בשבת שפיר י"ל סברא זו דלכך לא שוחטין ע"י שניים משום דהוי ריבוי באיסורין דכל או"א עובר על איסור עשה שבתון. ומיושב נמי קושי' המפרשים אמאי שחיטת קרבנות ומילה דוחה שבת יעשה ע"י ב', ולפי"ז ניחא, אך אכתי קשה לשיטת רש"י בשבת דף קי"ד סוף ע"ב בד"ה אלא לאו לקניבת ירק, דביוה"כ ליכא עשה דשבתון במלאכה עיי"ש, א"כ שוב קשה אמאי שוחטין לחולה ביו"כ וכן מלין ביו"כ אמאי לא יעשה ע"י ב' שעשאו פטורי' ביוכ"פ כמו שבת, וצ"ע

סימן מ"א

אמר בהמ"ח אני רואה לנחוץ לתת כאן מקום לשתי תשובות, שהם הלכה למעשה, שהציע כאאמו"ר הגה"ג הי"ד לפני שני גדולי הדור, והם הרב הגאון המובהק המפור' מו"ה משה הירש פוקס, אבד"ק גראסווארדיין זצ"ל, בעהמ"ח שו"ת