דברי פנחס קמ

דמיירי בקדשי עכו"ם, ועפי"ז מיושב היטב דקדוק המפ' דאמאי צריך להביא הש"ס בשבועות דברי ר"מ עיין במחנה לוי

ולפי"ז ניחא דבלא ר"מ לא קשה והרי הקדש דהי' יכול לאוקמא דמיירי בקדשי עכו"ם דל"מ שאלה, וא"כ לא קשה נמי דלחשוב נמי שבועה דזה ידע המקשן דמידי דאיתא בשאלה לא קתני רק דקשה לי' והרי הקדש נמי איתא בשאלה ודחיק לי' לאוקמי בבכור כנ"ל בשם המפרשים, אבל אי מיירי בקדשי עכו"ם ניחא ולכך הביא הש"ס דברי ר"מ, ולר"מ לא מצי לאוקמא דמיירי בקדשי עכו"ם ושפיר קשה דלחשוב נמי שבועה ודו"ק, אך קושי' הנ"ל קשה דהי' יכול לאוקמי דמיירי בקרבן ציבור דלא מהני שאלה כמ"ש הטו"א הנ"ל

אמנם קושי' הטו"ז הנ"ל יצדק דהא דילפינן מקרא דהשוחט עוף קדשים בחוץ דחייב כמבואר בזבחים ק"ז עיי"ש, וע"ז שפיר קשה דהאיך יכול לחייב כרת משום שחוטי חוץ בשחיטת עופות הא בוודאי ישאל עלה, ואין יכול לאוקמא הקרא דמיירי בתמורה דהא מבואר בתמורה דף י"ג דהעופות והמנחות אין עושין תמורה, וגם בקרבן ציבור לא מצי לאוקמא דבעוף לא שייך קרבן ציבור כמ"ש הרמב"ם בפ"א ממעה"ק הל' ד' עיי"ש

אך יש ליישב זה ג"כ בשאר אופנים הנ"ל דמיירי בהקדש עכו"ם דעופות נמי מקבלים מהם כמבואר במנחות ע"ג ע"ב וגם בהקדש של מופלא הס"ל או בשמתו בעלי' או בקדשים דחברי', אולם אכתי קשה בהא דאמרינן בחולין דף מ' דהשוחט חטאת בשבת לחוץ לע"א דחייב ג' חטאות ומוקי לה דמיירי בחטאת העוף עיי"ש, שם שפיר קשה האיך משכחת כרת משום שחוטי חוץ הא בוודאי ישאל עלה, ואין לומר דמיירי בקדשי עכו"ם או במופלא הס"ל דהא מבואר ברפ"ק דשקלים דאין מקבלין מהעכו"ם חטאות עיי"ש, וברמב"ם בפ"ג ממעה"ק, וגם במופלא הס"ל אין מקבלין מהם חטאת כמבואר בירושלמי בפי"א דיבמות, וגם התירוץ הנ"ל דמשכחת לה בשמתו בעלי' נמי ל"ש הכא דהא חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלי

אך זה יש ליישב לפימ"ש רש"י בנזיר דף כ"א דהא דאמרינן חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלי בה דווקא בבהמה, אבל לא בעוף עיי"ש, ובשעה"מ פ"ה מפסולי המוקדשין שהביא תוספתא בפ"א מתמורה דמבואר כן, הגם דבש"ס דילן בגיטין כ"ח ובנזיר י"ב מבואר דאף בחטאת העוף אמרינן דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלי מיישב היטב בה השעה"מ שם, דזה תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן עיי"ש, אמנם אכתי קשה דהא הש"ס קאמר שם דלכך נקט חטאת כיון דקניא לי' לכפרה כדידי' דמיא, וא"כ ע"כ לא מיירי שמתו בעלי', וגם תירוץ החות יאיר הנ"ל שכתב דמשכחת כרת בשחוטי חוץ בקדשים דחברי' נמי לא שייך הכא כיון דמיירי בקרבן דידי', וגם אין לומר כתי' הנקודות הכסף הנ"ל דהברייתא מיירי דחייב משום משום שחוטי חוץ היכי שעומד במרדו ואינו מתיר אותו, אכתי קשה דאמאי פריך הש"ס שם למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו אש"ח לא לחייב וכו' הא אפי' למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש נמי קשה אש"ח לא לחייב הא כיון דיכול למישאל עלה וגם בוודאי ישאל עלה אח"כ כדי שלא להתחייב כרת משום ש"ח, א"כ הוי כדידי' מכח הואיל דמיתשל עלה ושפיר יכול לאסור וצ"ע

ונראה לפע"ד ליישב קושי' זו דהא לכאורה קשה על שיטת הרשב"ם ב"ב דף ק"ך דמהני שאלה בשחוטי חוץ הא מבואר ברש"י קידושין נ"ו דבש"ח אסור בהנאה ואף להתוס' דחלקו שם על רש"י מ"מ מבואר במקנה שם דלר"מ דסובר דכ"מ שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע ש"ח אסור בהנאה עיי"ש, דתליא בפלוגתא א"כ קשה דהא כיון דש"ח אסור בהנאה ואיסור הנאה לית לי' בעלים כמבואר בנדרים דף פ"ה והאיך יכול למישאל עלה כיון דאינו שלו ועכצ"ל דרשב"ם סובר כאותו מ"ד דש"ח מותר בהנאה

ועפי"ז מיושב היטב קושי' הנ"ל די"ל דהברייתא אתיא כר"מ ולר"מ לא מהני שאלה בש"ח, ואף שהמקנה כתב שם דבעוף ל"ש הך איסור דלא תוכל לאכול בשעריך דזה מיירי דדווקא בבהמה ולא בעוף עיי"ש, פלא גדול הוא בעיני מדוע לא הביא דברי התוס' ביבמות דף ל"ג ד"ה אלא מליקה עיי"ש שכתבו היפך מדבריו דאף בעוף שייך הך אילור מהך קרא

ועפ"י הנ"ל יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד משגגות שהביא הברייתא דהשוחט בשבת בחוץ לע"א דחייב ג' חטאות דמיירי דווקא בחטאת העוף ובחצי קנה פגום עיי"ש, והקשו עליו הא הרמב"ם פסק דאין