דברי פנחס קלט

יכול בעצמו לזכות להם בתורת הפקר ומקיים בזה מצות מתנות לאביונים בזמנו וא"צ לזכות להם ע"י אחר

סימן ל"ט

הטו"ז ביו"ד סי' שכ"ג הקשה האיך מצינו כרת בשוחט קדשים בחוץ דודאי מיראת העונש ישאל לחכם לשיטת הפוסקים דמהני חרטה כזו עיי"ש. ובנה"כ כתב דמשכחת דהיכא דעומד במרדו ואינו מתיר, ובשו"ת חו"י סי' ק"ל כתב דמשכחת בשוחט קדשים דחברי' דהוא לא מצי למישאל עלה עיי"ש, ובשו"ת שאילת יעב"ץ סי' צ"ח מה שנדחקו ליישב זאת. ולפע"ד צ"ע על דבריהם דהא שפיר משכחת בכמה אופנים דל"מ למישאל עלה

א) כגון בתמורת קדשים דאנן קיי"ל דאין נשאלין על התמורה כמבואר בנזיר דף ל"א דתמורה בטעות הוי תמורה, וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' נדרים עיי"ש, ובקצוה"ח סי' רנ"ה, ואף דאמרינן בנזיר דף ל"ב דאע"ג דאין נשאלין על התמורה מ"מ היכא דמיתעקר עוקר הקדש מיתעקר נמי בתמורה עיי"ש, ובתוס' שם, וא"כ שוב משכחת שאלה נמי בתמורה היכא דשואל על עיקר הקדש, מ"מ משכחת דעיקר הקדש אינו עוד בעולם שכבר קרב ואינו יכול למישאל עלה

ב) משכחת בקדשי עכו"ם דאנן פסקינן כר"י דבקדשי עכו"ם חייב משום שחוטי חוץ כמבואר בזבחים דף מ"ה וברמב"ם בפי"ט ממעה"ק עיי"ש, ומבואר במל"מ בפ"י מהל' מלכים שבקדשי עכו"ם לא מהני שאלה עיי"ש, ובתוס' נזיר דף ס"ב

ג) משכחת בהקדש של מופלא הסמוך לאיש דאמרינן בנדה דף מ"ו דהקדישן הקדש ומבואר בירושלמי בפי"א מיבמות דחייב כרת בשחוטי חוץ על הקדישן עיי"ש, והמל"מ בפ"ב מנזירות העלה דמופלא הסמוך לאיש אינו יכול לישאל על הקדישו עיי"ש ובמחנה לוי במס' נדה דף מ"ו שכ"כ

ד) משכחת בקרבן ציבור דלא מהני שאלה משום שאין לו בעלים מיוחדים כמש"כ הטו"א בר"ה כ"ח

ה) משכחת נמי בבכור דלא מהני שאלה כדמוקי הש"ס בשבועות דף כ"ד ע"ב דמתני' בכריתות דיש אוכל אכילה אחת וכו' דמיירי בבכור עיי"ש

ולכל החמשה אופנים שכתבתי שפיר משכחת כרת בש"ח בכל הקרבנות באופן הנ"ל דל"מ שאלה

ועל דברי הש"ס בשבועות הנ"ל נמי קשה אמאי דחיק לאוקמא דמיירי דוקא בבכור דל"מ שאלה אמאי לא מוקמי' דמיירי בקדשי עכו"ם או בתמורת קדשים כנ"ל, ובהקדש של מופלא הסמוך לאיש לא מצי לאוקמא, דהא מבואר בנדה מ"ו ע"ב דאין חייבין על הקדישן קרבן מעילה עיי"ש, ובמתני' דכריתות קתני נמי אשם מעילות אך קושי' הנ"ל קשה, וגם יכול לאוקמי דמיירי שמתו בעלי' אחר הקרבה ואינו יכול למישאל עלה

אך נראה לי ליישב קושי' הנ"ל לפימ"ש המחנה לוי והשעה"מ ובנתיבות סי' ר' ליישב קושי' המהרש"א שהקשה אמאי לא מוקי לה הש"ס בשבועות דמיירי לאחר שחיטה וזריקה דלא מהני שאלה כמ"ש התוס' בכריתות י"ג ע"ב, משום דהש"ס בשבועות אזיל אליבא דרבא ורבא סובר דאכלה כולה אין נשאלין עלי' כמבואר בשבועות כ"ז, וא"כ שוב קשה דלחשוב נמי שבועה ומשכחת לה בשאכלה כולה דאין נשאלין עלי', אע"כ דרבא סובר כיון דעיקר שבועה איתא בשאלה אע"ג דהשתא ליתא בשאלה מ"מ חשיב מידי דאיתא בשאלה ולא קתני, א"כ הקדש נמי חשיב מידי דאיתא בשאלה אע"ג דהשתא ליתא בשאלה עיי"ש

ולפי"ז מיושב היטב קושי' הנ"ל דל"מ לאוקמי בתמורת קדשים או בשמתו בעלי' דל"מ למישאל עלה, דהא מ"מ הי' משכחת שאלה על התמורה היכי דהי' שואל על עיקר הקדש, וגם קודם שמתו בעלי' הי' יכול למישאל עלה ושפיר חשיב מידי דאיתא בשאלה כנ"ל, ועל הקושי' הנ"ל אמאי לא מוקמינן לה דמיירי בקדשי עכו"ם נמי יש ליישב לפי הגירסא במתני' שם בזבחים מ"ה, דר"מ סובר דאין חייב משום פיגול ונותר ועמא על קדשי עכו"ם עיי"ש ובמתני' בכריתות קתני נמי ר"מ אומר אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב, ולר"מ ל"מ לאוקמי