דברי פנחס קלח

סימן ל"ח

א) ש"ע או"ח סי' תרצ"ד ס"ד איתא במקום שאין עניים יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ונתנם במקום שירצה. ומקור דין זה הוא מהמרדכי כמבואר בב"י, וכתב האלי' רבה שם דבכל בו ובמהר"ל ובתשב"ץ סי' קע"ג, כתבו במקום שאין מנין יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ויתנם במקום שירצה, ודוחק לומר שטעות נפל בכל אותן המקומות, וע"כ הגיה דצ"ל גם בש"ע במקום שאין מנין חלף במקום שאין עניים, עש"ה שהניח בצ"ע

ונוסח זה אין לו הבנה כלל (וכבר נתקשה בה הברכ"י בשיורי ברכה במקומה), כי מדוע במקום שאין מנין יכול לעכב מעות פורים שלו לעצמו ולתנם במקום שירצה כיון שיש עני במקומו. ואמרתי בעזה"י הכוונה דמבואר בכל בו סי' קט"ז בדין תקנת ר"ג מאוה"ג ושאר הגאונים, כ' וז"ל וכל הנדרים שאדם נודר בביהכ"נ ישלם באותו שנה אם יש מנין קבוע, ומשנכנס אדר דסמוך לניסן עד הפורים כל העוברים תוך העיירות וכפרים אם יש לשם מנין קבוע יש חרם קדמונים לפרוע מעות פורים לחלק לבני העיר אם ישאלם לו אחד מבני העיר ואם אין לו תובעים לא חלה עליו החרם עכ"ל

נמצא לפי זה מבואר היטב כוונתם דמקום שאין מנין אין מחוייב לחלק מעות פורים לעניי העיר שם רק לעכב לעצמו ויתנם במקום שירצה, דהתקנה שמחויב ליתן מעות פורים במקום שעובר שם היה רק במקום שיש מנין ולא במקום שאין מנין כמבואר בכל בו הנ"ל

כתבתי תשובה להרב הגאון מאו"ה אבדק"ק ברעזאן (שליט"א) זצ"ל וכתבתי זאת בתוך התשו', והשיב בזה"ל: מ"ש בהא דאו"ח סי' תרצ"ד ס"ד עפ"ד הכל בו סי' קט"ז יישר חילו ואפריון נמטיי' כי קולע אל המטרה והוא אמת לאמיתה של תורה

ב) ואגב שהנני עומד באותו ענין אציע מה שאמרתי זה י' שנים ליישב קו' הגאון בעהמ"ח ס' יריעות שלמה זצ"ל מה שאמר לי בנו הרב החריף הגביר מו"ה ישראל אולמאן ע"ה שמצא כ' על גליון ש"ע שלו בהא דכ' המחבר במקום שאין עניים יכול לעכב לעצמו ונותנם במקום שירצה, והקשה לפי"מ דאמרי' בגיטין דף ל' ע"א המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקן, ופריך הש"ס הא לא אתי לידי' והאיך יצא בזה ידי נתינה, ומשני דמיירי במכירי כהונה ולויה, ושמואל אמר במזכה להם ע"י אחר, חזינן דיוצא ידי מתנות כהונה ולויה ומעשר עני במזכה ע"י אחר אע"ג דלא אתי לידיה, וא"כ ה"נ במתנות לאביונים אמאי לא מזכה לעניים ע"י אחרים ומקיים בזה מצות צדקה ומתנות לאביונים בזמנו עכת"ק. והיא קוש' נכונה

ואמרתי ליישב בדרך נכון עפימ"ש הגאון הנ"ל בעצמו בס' היקר יריעות שלמה ביו"ד סי' ס"א לפמ"ש רש"י בב"מ דף י"א ע"ב למ"ד טובת הנאה אינו ממון הוי הפקר א"כ ק' אמאי צריך לשנוי' בגיטין במזכה ע"י אחרים הא יכול הבעה"ב עצמו לזכות להם, דהא משעה שהפריש את התרומה ומעשר הוי הפקר ואין לו בו אלא טוה"נ ואינו ממון, א"כ יכול הבעה"ב עצמו לאחר הפרשה לזכות להם מכח הפקר והוי כאתי לידי' ואמאי צריך לשנוי במזכה עי"א, ותי' דבעה"ב אינו יכול בעצמו לזכות להם מכח הפקר משום דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כמו בלקט שכחה ופאה כמבואר בב"מ דף ט', אבל במזכה ע"י אחר לא הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהא זכי רחמנא לבעה"ב שיכול ליתנו למי שירצה (וכ"כ סברא זו בקצוה"ח סי' ק"ה) אבל אם בעה"ב זוכה בעצמו להם מכח הפקר אמרינן דלא מצי כיון דל"ה נותן רק מצד הפקר זכה להם, הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים. ועפי"ז העלה במכירי כהונה דפירש"י דאסחי להו שאר כהנים ולוי' מיניה, ממילא ל"ה חב לאחרים שפיר מצי בעה"ב לזכות להם בעצמו מתורת הפקר עכת"ד

ולפי"ז מיושב היטב קושייתו הנ"ל בשלמא כשבעה"ב רוצה לזכות עבור איש פלוני ידוע הוי שפיר תולבע"ח כמו התם שרוצה לזכות עבור פלוני שהלוה לו, לכן אינו יכול לזכות להם בעצמו משום דחב לאחרים אבל כשרוצה לזכות לעניים בסתם לענין שימצא ראשון ל"ה תלב"ח במקום שחב לאחרים כמובן, ועי' בגיטין דף י"א ע"ב דסברו חכמים דא"י ללקוט פאה עבור פלוני עני משום דחב לאחרינא רק יתננו לעני הנמצא ראשון

ומעתה ה"נ במתנות לאביונים שהוא מפריש מעות שלו וזוכה לעניים בסתם לעני הנמצא ראשון ולא עבור עני פרטי בזה ל"ה חב לאחרים, וא"כ שפיר