דברי פנחס קלז

סימן ל"ו

תוספתא רפ"ק דתמורה מבואר דתמורה היא בין בחול ובין בשבת והממיר סופג את הארבעים, וכן מבואר ברמב"ם ז"ל פ"א הל' תמורה דהממיר אפילו בשבת סופג את הארבעים, ואינו מובן מהו הרבותא דשבת, ועיין טל תורה תמורה ומנ"ח שעמדו בזה

ונ"ל דלכאורה קשה איך לוקין על תמורה הלא הוי התר"ס שמא ישאל על עיקר ההקדש ונעקרה גם התמורה כדאיתא נזיר ל"ג, ואין לומר דמוקמינן על חזקת איסור של עיקר ההקדש, דהרי לפי הרמב"ן גיטין ס"ד הובא בב"ש אהע"ז סי' ל"ה סק"ל לא מהני חזקה של זה לגברא אחרינא יע"ש. ובשו"ת נוב"י מהדו"ק יו"ד סי' ו', וה"נ ל"מ חזקה של בהמת הקדש על התמורה, ועכצ"ל דאוקמא גברא על חזקתו דכמו שלא שאל עד עכשיו קודם שעבר עלי' כן לא ישאל ג"כ אח"כ, כיון שמתרין אותו ולא שאל כמ"ש התוס' גיטין ל"ג ומכות ט"ו יע"ש, ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' ט' וכל זה במימר בחול, אז י"ל דאוקמא אחזקתו כנ"ל אבל בשבת דאין שואלין בשבת דמבואר במשנה ביצה ל"ו ושבת קנ"ז דאין שואלין בשבת א"כ הו"א דלא ילקה בשבת משום דהוי התר"ס, לכך הוצרך לאשמעינן רבותא דאפי' בשבת לוקה משום דבתמורה גלי קרא דלוקה אפי' בשוגג ובלא התראה כמ"ש התוס' רפ"ק דתמורה

ובאופן אחר י"ל לפמ"ש תמורה ד' כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופריך הגמרא מתמורה דמבואר במשנה לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים ומשני דגלי קרא והי' הוא ותמורתו יהיה קודש, וא"כ י"ל דזה דוקא כשעושה תמורה בחול גלי קרא דמהני דתמורה חמור דל"מ בה שאלה אבל כשממיר בשבת דעבר על איסור דאין מקדישין בשבת והקדש קיל דמהני בה שאלה, עיין שו"ת חת"ס יו"ד סי' ו', הו"א דאמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני, ולכן אשמעינן דגם בשבת מהני וחלה התמורה וכשיטת הרשב"א בקידושין ס"ז דלכך בקידושין היכי דעביד מהני, כיון דגלי קרא בחיי"ל דמהני הקידושין ולא אמרינן אי עביד לא מהני כמ"ש תמורה ה' ה"ה ג"כ בשאר איסורי קידושין מהני, וכן הכא בתמורה דגלי קרא דאי עביד מהני, הה"ד היכי דאיכא עוד איסור אמרינן ג"כ אי עביד מהני וזאת היא הרבותא דמהני התמורה אפילו בשבת

סימן ל"ז

הטור באו"ח סי' א' וכן המחבר בשו"ע שם סעיף ה' כתב: טוב לומר בכל יום עשרת הדברות, והוא נובע ממס' תמיד פ"ה אמר להם הממונה, ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברים עיי"ש, והקשה הב"י הרי אמרינן בסופ"ק דברכות י"ב, שביטלום בגבולים מפני תרעומת המינים, ופירש"י שלא יאמרו לע"ה אין שאר תורת אמת, ותדע שאין קורין אלא מ"ש הקב"ה ושמעו מפיו בסיני

ונ"ל לתרץ, דלכאורה יש לדקדק בדברי רש"י אמאי נקט שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורת אמת, דוקא ע"ה, הול"ל סתם, שלא יאמרו אין שאר תורת אמת, כמ"ש בירושלמי סתם, בדין הי' שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהיו אומרין אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני

אולם יש לומר דבדיוק נקט רש"י זאת, עפימ"ש הש"ס במנחות דף צ"ט ע"ב, אר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אדם אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש, ודבר זה אסור לאמרו בפני ע"ה, ופרש"י שלא יאמר בק"ש סגי ולא ירגיל בניו לת"ת, ורבא אמר מצוה לאמרו בפני ע"ה, ופרש"י דסבר משום ק"ש נוטל שכר גדול כזה, כי אז תצליח את דרכיך, אם הי' עוסק כל היום כל שכן ששכרו גדול ומרגיל את בניו לת"ת עכ"ל

ומעתה י"ל, כל זה כשלא הוקבעו עשרת הדברות בק"ש ידעו שיש עוד ת"ת ומרגילין בניהם לת"ת, אמנם כשקבעו בק"ש בפירוש עשרת הדברות, אמרי המינין לע"ה בק"ש קיים כל התורה שאין עוד שאר תורה רק אלו לבדן שניתנו למשה בסיני ולא ירגיל את בניו עוד לת"ת כמו שאמר הש"ס במנחות הנ"ל דדבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה שלא יאמרו בק"ש יוצאין ת"ת ודו"ק.