דברי פנחס קלו

התוס' יו"ט שהרי מד' התוס' שם גבי שה לב"א מוכח דהא דאמרינן דבדאורייתא אין ברירה הוא מה"ת ולא מדרבנן, ותי' בדברי שאול בדרוש לשה"ג פסחים פ"ח, דסברת התוי"ט הוא דכיון דהא דאמרינן בדאורייתא אין ברירה הוא מתורת ספק כמ"ש הב"ש באה"ע סי' קל"א ולשיטת הרמב"ם דכל הספיקות מה"ת לקולא לכך אמרינן מדאורייתא ברירה, רק דרבנן אמרו אין ברירה ואסרי מספק והתוס' לשיטתם דספק אסור מה"ת ולכך סברו דגם מה"ת אין ברירה עש"ה

ולפי"ז מיושב היטב המאמר שהחלנו בו דכיון דר"ז דרש דגר מותר בממזרת ע"כ סובר דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא כמ"ש הש"ש הנ"ל, וע"כ סובר דהא דאמרינן בדאורייתא אין ברירה הוא מה"ת וא"כ לא יצאו יד"ח באתרוג השותפין כיון דאין ברירה ולכך רגמוהו באתרוגייהו דכיון דנהגו לצאת באתרוג השותפין כמ"ש התוס' והראשונים הנ"ל ומכח דרוש זה נמצא דלא יצאו יד"ח אתרוג ודו"ק היטב

סימן ל"ה

הרמב"ם ז"ל פי"א ה' נדרים כתב קטן בן שנים עשרה שנה ויום אחד, וקטנה בת אחת עשרה שנה ויום אחד, שנשבעו או שנדרו, אם יודעין לשם מי נדרו, נדריהן נדר והקדישן הקדש, ואחר הזמן הזה, שנמצא הבן י"ג ויום אחד, ובת י"ב ויום אחד אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו דבריהם קיימים אעפ"י שלא הביאו שתי שערות, והקשה המשל"מ עליו מנדה מ"ה: דפריך הש"ס לר"י דתוך זמן כלאחר זמן, ממתני' דקתני אחר הזמן הזה אעפ"י שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו נדריהן נדר וכו' האי לאחר זמן היכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא, ופרש"י ז"ל אמאי נדריהן נדר הא לאו בחזקת גדול הוא כל זמן שלא הביא שתי שערות וכו' עיי"ש, ולשיטת הרמב"ם ז"ל דבי"ג שנה ויום אחד הוי גדול לענין נדר אעפ"י שלא הביא שתי שערות, אפילו אינו יודע לשם מי נדר, א"כ מאי מותיב הש"ס אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא והניח בצ"ע. יע"ש ובשב שמעתתא, שמעתתא ה' פי"א

ונראה לישב עפי"ד הש"ש הנ"ל שכ' דטעמו של הרמב"ם הנ"ל הוא מכח קושית התוס' נדה דמ"ו: שהקשו אמאי בהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקין, הא הוי התראת ספק, שמא לא יביא ב' שערות, והתי' דמכח רוב ל"ה התראת ספק, לא ניחא לי', כיון דאנן קיי"ל דחזקה דרבא ל"ה ודאי שיביא ב' שערות אלא לחומרא, לכך הוציא בזה לענין נדר לא תלי' בשערות, והוי גדול בלא שערות, לכך ל"ה ה"ס, אך קושי' התוס' יש ליישב, מכח איגלאי מילתא למפרע, כדאיתא בתוס' (יבמות ד"פ) וכאשר העיר המל"מ, אך המחנה לוי העיר, לפי מש"כ התוס' גיטין (דל"ג), דהוי ה"ס מטעם שמא ישאל על נדרו אח"כ, ומה שתרצו דאוקמא אחזקה דלא ישאל כמו עד עכשיו, ל"ש במופלא הסמוך לאיש, דל"מ שאלה קודם שיגדיל כמ"ש המל"מ (פ"ב מנזירות), ותי' כיון דקיי"ל כאמימר (בשבועות דכ"ח), דאכלה כולה אין נשאלין עלי' רק במחוסר מלקות, א"כ הכא לאחר שלקו אחרים עלי', שוב ל"ה מחוסר מלקות, ול"מ שאלה כשיגדיל עכ"ד. וא"כ מכח איגלאי מילתא למפרע, צריך להמתין עד שיגדיל, שוב הוי ה"ס מטעם שאלה

אך לפימ"ש העמודי אור (סי"ג), הטעם, דל"מ שאלה במופלא הסמוך לאיש, משום דקיי"ל אין מתירין הנדר עד שיחול, ולגבי הקטן לא חל הנדר עכשיו רק כשיגדיל, וכ"ז ניחא לדידן, דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, משא"כ לר"י דמופלא הסמוך לאיש, ב"ד מצווין להפרישו, כמבואר (ביבמות דקי"ד) מהני שאלה, שוב איכא חזקה דלא ישאל כמו עד עכשיו, וי"ל דלוקין כשיגדיל מטעם אימ"ל, א"כ לא מוכח דהוי גדול בלא שערות, ושפיר פריך הש"ס לר"י, משא"כ הרמב"ם דלא ס"ל כר"י בזה, שוב שפיר איכא ראי' דהוי גדול מיד בלא שערות

ועוד אמרתי ליישב, אמאי לא פסקינן כרב, דנעשה גדול למפרע, דהא ע"כ צ"ל מטעם אגמ"ל כמ"ש התוס', ואגמ"ל הוי מטעם ברירה עי' בר"ן (ר"פ השותפין), א"כ רב דסובר יש ברירה כמבואר (בביצה דל"ז), שפיר סובר אגמ"ל, משא"כ לדידן דפסקינן אין ברירה לא יכולין לומר אגמ"ל, לכך לא פסקינן בזה כרב משום דהוי ה"ס ודו"ק.