דברי פנחס קלב

תרומה נקט אסור בכולן, ויש ליישב בזה כמה קושיית בסוגיות הש"ס

סימן ל"א

סוכה דף ל"ח ע"ב הוא אומר ברוך הבא והן אומרין בשם ה' מכאן לשמוע כעונה, בעי מיניה מרבי חייא בר אבא שמע ולא ענה מה אמר להו חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא אמרו שמע ולא ענה יצא, עיין ברש"י שכתב חכימיא כמשמעו וספריא מלמדי תינוקות. וצריך להבין מאי האריך והשיב בלשון זה, הו"ל בקיצור וחכמים אומרים שמע ולא ענה יצא

ולהבין דברים חכמים וחידתם נלפע"ד ליישב בדרך נכון מאוד בעזה"י. דהגהות הרש"ש בדפוס ווילנא הקשה הא מתניתין בר"ה דף כ"ד ע"ב הי' עובר אחורי בית הכנסת או שהי' ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא עש"ה. ותירץ משום די"ל שאני מגילה דכתיב בה נזכרים ונעשים דמשמע אפי' בלב, ואף דאמרינן במגילה י"ח יכול בלב הא מה אני מקיים זכר בפה מ"מ סגי באמירת פה דקורא עכ"ל. מה שתירץ במגילה סגי בהרהור הלב הוכיח הט"א במגילה י"ח ובדף י"ט ע"ב בד"ה חוץ מחש"ו דבמגילה לכ"ע הרהור לא כד"ד דבעי זכירה בפה עש"ה

ונראה לפענ"ד ליישב קושיתו לכאורה צריך להבין דמאי בעי מיניה מרחב"א דשמע ולא ענה מהו הא מוכיח דשומע כעונה ממנהגא דקריא ההלל דהוא אומר ברוך הבא והן אומרים בשם ה' מכאן דשומע כעונה, כמו שהוכיח רבא לעיל, אך זה ניחא לפמ"ש התוס' בברכות דף מ"ה ע"א בד"ה אם רצו לזמן אין מזמנין דיש חילוק בין ברכת המוציא שהוא מדרבנן מוציאין זא"ז, אבל בבהמ"ז שהוא דאורייתא החמירו ע"ש, א"כ אף דמצינן דשומע כעונה גבי הלל אכתי הלל הוא דרבנן וליכא למשמע מיניה גבי ברהמ"ז דאורייתא דשומע כעונה ולכך מבעיא מיניה אם גבי דאורייתא נמי אמרינן שומע כעונה, וכ"כ הצל"ח בברכות דף מ"ה ע"ב בד"ה תנינא שמע ולא ענה יצא עש"ה

ולפי"ז מיושב נמי קוש' מהרש"ש הנ"ל דמקריאת המגילה נמי אין ראי' דשומע כעונה דמגילה נמי הוא מדרבנן ובעי מיניה גבי דאורייתא אי אמרינן שומע כעונה ודו"ק, והנה הט"א במגילה דף י"ט ע"ב בד"ה ור"י מכשיר בקטן כתב אי מגילה חשוב דרבנן או כד"ת תליא בזה אי מגילה נאמרה ברה"ק לקרות הוי כמו של תורה, אמנם אי מגילה לא נאמרה ברה"ק לקרות הוי רק מדרבנן עש"ה. שזה תליא בפלוגתא דר"י וחכמים במתניתין שם, וכ"כ שם בד"ה ור"ג חזקיה קרא בטבריא בארביסר ובחמיסר דלמ"ד אסתר ברה"ק נאמרה חשוב מגילה כד"ת עיי"ש, ויש להוכיח אמתניתין במגילה דקתני אם כיון לבו יצא דשומע כעונה מהני אף לד"ת משא"כ למאן דסובר דאסתר לאו ברה"ק נאמרה אין להוכיח ממגילה דשומע כעונה מהני אף לד"ת, ועפי"ז מיושב הכל לנכון

סימן ר"ב

מגילה דף י"ט ע"ב הכל כשרים לקרות המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, ר' יהודה מכשיר בקטן ופסקינן בשו"ע או"ח סי' תרפ"ט ס"ב אחד הקורא וא' השומע מן הקורא יי"ח, והוא שישמעו ממי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך אם הי' הקורא חש"ו השומע ממנו לא יצא, והקשה המג"א בסק"ד על הב"י דפסק בס"ס תרע"ה גבי נ"ח דקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא הגדול והכא סתם ופסק כדעת האוסרים דבקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא את הגדול עש"ה במחהש"ק

ונלענ"ד ליישב בדרך נכון מאוד בעזה"י, דהתוס' במגילה י"ט ע"ב ד"ה ור"י מכשיר הקשה באיזה קטן מיירי אי בלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמכשיר הא אינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ייד"ח, ואי הגיע לחינוך מ"ט דרבנן דפסלו, והלא כל האחרים נמי אין חייבין אלא מדרבנן, וא"כ קשה אמאי לא אמרינן דאתי דרבנן ומפיק דרבנן כדאמרינן גבי בהמ"ז דבן מברך לאביו בשאכל שיעורא דרבנן, עש"ה מה שתירץ לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן והטו"א הק' ע"ז עש"ה

, ונלענ"ד ליישב קושי' התוס' עדה"פ, דחכמים ור"י אזלי בזה לשיטתם, דהא הטעם דא' מוציא את