דברי פנחס קל

נבלה שהיא קל אמאי לא נימא דישחט ע"י שנים דליכא אפילו איסור דאורייתא בשנים שעשאו וצ"ע לדינא. והארכתי הרבה בתשובה אשר ערכתי לפני כבוד הרב האי גאון רשכבה"ג וכו' כקש"ת מו"ה שלו' מרדכי הכהן אבד"ק ברעזאן יע"א ועלו דברי לרצון לפניו

סימן כ"ח

פסחים (דף ק"ה ע"ב) גרסי', ומי אמרינן חביבה מצוה בשעתה, והא תניא הנכנס לביתו במו"ש מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים, ואח"כ אומר הבדלה על הכוס, ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה, א"ל אנא לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידאה אנא אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי, שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא, עיולי יימא כל כמה דמקדמינן לה עדיף ומחבבינן לי' אפוקי יומא מאחרינן לי' כי היכי דלא להוי עלן כטינא עיי"ש. ועיין ברשב"ם שם ד"ה וסדרנא אנא שהביא ע"ז ב' פירושים במה שא"ל לשון זה לא חכימא אנא ולא חוזאה אנא וכו' ועכ"ז הוא דוחק, דמה צריך להאריך בזה, וגם לא נמצא כלשון הזה בכל הש"ס והו"ל בקיצור שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא

ויש לומר דהי' מוכרח לומר מקודם לא חכימא אנא וכו' עפי"מ דאמר הש"ס לעיל דף ק"ב ע"ב דיו"ט שחל להיות אחר השבת רב אמר יקנ"ה ופי' רשב"ם שם דלכך יקדש קודם הבדלה דכי מבדיל ברישא מחזי דהוי עלי' קדושת יום כמשוי ע"ש, נמצא לפי"ז הא דמשני דשאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא, דעיולי יומא מקדמינן ואפוקי יומא מאחרי' לי' כי היכי דלא להוי עלן כטינא, זה יצדק למאן דסובר יקנ"ה, אבל למאן דסובר ינה"ק דהבדלה קודם לקידוש ע"כ לא סובר סברא זו דלא להוי עלן כטינא כמו שפי' הרשב"ם שם בד"ה ושמואל אמר ינה"ק עיי"ש. ובטו"ז הל' חנוכה סי' תרפ"א ע"ש. והנה שם לעיל איתא פלוגתא בזה דר' יהושע בן חנני' ושמואל ורבה סוברים דהבדלה קודם לקידוש, ולוי ורב ורבנן סוברים דקידוש קודם להבדלה עייש"ה

ועפי"ז יתבאר הכל על נכון, דמבואר בבכורות דף ח' ע"ב דר' יהושע בן חנני' אמר אנא חכימא דיהודאי אנא, ואמרינן בברכות דף נ"ח ע"ב אמר שמואל נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעי לבר מכוכבא דשביט וכו' וגם אמרינן בב"מ דף פ"ו ע"א אמר רבה אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, ועוד אמרינן בסנהדרין דף י"ז ע"ב למדין לפני חכמים לוי מרבי, ופרש"י דכל היכי דאיתמר למדין לפני חכמים היינו לוי שהי' לומד לפני רבי, וגרסינן נמי בחולין דף קל"ז ע"ב מאן ריש סדרא בבבל היינו רב עיין ברש"י שם דרב הי' ראש ישיבה ולכך נקרא כך עייש"ה

ולפי"ז שפיר א"ל אנא לא חכימא אנא אני איני סובר בזה כר"י בן חנני' דאמר אנא חכימא דיהודאי ולא חוזאה אנא דלא כשמואל דאמר נהירין לי שבילי דשמיא, ולא יחידאה אנא דלא כרבה דאמר אני יחיד בנגעים ואהלות, דהם סוברים דהבדלה קודם לקידוש, אלא גמרנא דהיינו לוי דנקרא כן וסדרנא דהיינו רב דנקרא כן, אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי, דרב ולוי ורבנן סברי דקידוש קודם להבדלה אני סובר כוותייהו והטעם כי היכי דלא לתחזי עליו כמשוי, ושפיר אמרינן דשאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא, עיולי יומא כל כמה דמקדמינן לי' עדיף ומחבבין לי' אפוקי יומא מאחרינן לי' כי היכי דלא להוי עלן כטינא, ולפי"ז מוכח מדברי כאן כגירסת הש"ס דילן דרבה סובר יהנ"ק ולא לוי, עיין ברשב"ם ובתוס' לעיל דף ק"ג ד"ה רבה, ודו"ק היטב כי הוא דבר יקר ונחמד מאוד

סימן כ"ט

בתו"י יומא נ"א הקשו בהא דקאמר הש"ס שם, חומר בפסח מבתמורה, דפסח דוחה שבת, משא"כ בתמורה, הלא אמרי' בפסחים ד"ו. הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה, וכן תמורתו, משום שנראה לשחיטת הפסח ונדחה, כיון ששחט האחר שוב אינו נראה, משמע הא אם נשחטה התמורה לשם פסח דמהני, וא"כ כשחל ע"פ בשבת, קריבה לשם פסח ודחי שבת עייש"ה.