דברי פנחס קכט

למותר הפסח שקרב שלמים שנא' וזבח פסח וגו' צאן ובקר וכו' אלא מותר הפסח יהי' לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר עכ"ל הש"ס שם וכבר צווחו בי' קמאי אמאי ישב בדרום דוקא ורש"י פי' בן דורתאי פירש מן החכמים ונבדל מהם מפני שהיו אומרים אין חגיגת ארבעה עשר דוחה שבת וישב לו בדרום רחוק מירושלם שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח ובחגיגה דקסבר חגיגה חובה אפי' במרובה עכ"ל והקשו המפורשים הול"ל שהלך מירושלים ועוד דקדקו על הלשון ויאמר להם לישראל הול"ל ויאמר לישראל ועוד אמאי דוקא אם יבא אלי', וגם אמאי דוקא על ב' גדולי הדור שמעי' ואבטליון וכבר עמדו המפורשים בזה עיין באו"ח

ונראה לפענ"ד לישב בדרך נכון דהצל"ח שם כתב דהא דחגיגה דוחה שבת לבן דורתאי דאתקיש חגיגה לפסח כמ"ש התוס' תליא בזה דאם ילפינן דפסח דוחה שבת ממשמעות דמועדו משמע שבת וטומאה ע"כ לא אקיש רחמנא חגיגה לפסח לשבת וטומאה דאל"כ למה לי במועדו בתמיד ובשאר ק"צ נלפינהו מפסח ואי פרכינן מה לפסח שכן כרת כדאמרינן לקמן דף ע"ז ע"א אמרינן חגיגת י"ד יוכיח אלא ודאי מדאצטריך מועד בכולהו ש"מ חגיגת י"ד לא אתקיש לפסח לענין שבת וטומאה וכל זה אי דרשינן משמעות במועדו אבל אי דרשינן מגז"ש שפיר ילפינן גם חגיגת י"ד בהיקש הנ"ל וכיון דפסח גופי' לא ידעינן דדחי שבת רק מתמיד בג"ש ממלא אצטריך למיכתב בתרווייהו במועדו לג"ש כמ"ש התוס' לעיל דף ס"ו ע"א ד"ה מה מועדו עייש"ה, והנה דבר הלמד בגז"ש אם חוזר ומלמד בהיקש הוא איבעיא דלא אפשיטא בזבחים דף נ' ע"א כמ"ש הצל"ח שם ועיין בתוס' זבחים דף י"א ע"א ד"ה ב"א שכ"כ עיי"ש ומבואר בירושלמי רפ"ו דפסחים דהלל דן גז"ש דמועדו בפסח ממועדו דתמיד דפסח דחי את השבת ולא קבלו מיני' דאין אדם דן גז"ש לעצמו עד שאומר כך מקובלני מפי שמעי' ואבטליון עש"ה וכבר הבאתי לעיל דברי השמחת יו"ט הטעם דילפינן גז"ש פסח מתמיד משום דכשם שטומאה דחוי' כך שבת דחוי' וא"כ יכול לעשות הפסח ע"י שנים ולא ידחה את השבת ולכך ילפינן גז"ש מתמיד דהותרה גם פסח הותרה, נמצא למאן דסובר דטומאה הותרה בצבור ה"ה שבת הותרה בכל הקרבנות אין צריך לעשות ע"י שנים וא"צ למילף מגז"ש דמועדו פסח מתמיד רק ממשמעות דמועדו האמור בפסח לחוד ידעינן דדוחה את השבת ואמרינן בזבחים דף כ"ב ע"ב טמא פסול אמרו זקני דרום ל"ש אלא טמא שרץ אבל טמא מת מתוך שמרצה בצבור מרצה נמי ביחיד ובתוס' שם ד"ה אבל טמא מת פירוש קודם שביעי מרצה אפי' בקרבן יחיד על ידי ציץ מתוך שמרצה בלא ציץ וכתב הטה"ק שם דס"ל לזקני דרום טומאה הותרה בצבור ולא מהדרינן אטהרה שהרי למ"ד טומאה דחוי' אמרינן בפסחים דף ע"ז דגם ק"צ צריך לציץ עייש"ה ובטה"ק שם בד"ה קסברו זקני דרום הכפרים כמתכפרים עש"ה וידוע דכל תיקו ואבעיא דלא אפשיטא יבא אלי' ויפשיט עיין בתוי"ט סוף עדיות ובשו"ת חו"י סי' קצ"ב אות ס"א דאלי' לא יבוא לפסוק הלכה רק לברר הספיקות ע"ש ולפי"ז מיושב היטב דברי הש"ס הנ"ל יהודה בן דורתאי פירש וישב בדרום דאם יבוא אלי' ויאמר להם מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים דהיינו אם יבוא אלי' ויפשוט האבעיא (ועיין כעין זה בפסחים דף ט"ו ע"א אבל האיך נשרף התלוי' עם הטמאה שמא יבא אלי' ויטהרנה עייש"ה ועיין בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ב אות ע"ד שהוכיח מכמה מקומות בש"ס דגם בזמן המקדש הי' קיים הי' מחלוקת וספיקות בהלכה א"כ יש לומר דגם ספק זה אם דבר הלמוד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש נסתפקו אז) דדבר הלמד בגז"ש חוזר ומלמד בהיקש א"כ חגיגת ארבעה עשר דוחה שבת דאתקיש חגיגה לפסח בשלמא עליו לא יהי' קשה כיון שהוא אצל זקני דרום וזקני דרים סברו דטומאה הותרה בצבור וא"צ למילף מגז"ש פסח מתמיד דדוחה שבת רק ממשמעות דמועדו האמור בפסח ילפינן דדוחה שבת א"כ ממילא חגיגה אינה דוחה שבת דאל"כ למה כתב רחמנא מועדו בתמיד נילף מפסח כמ"ש הצל"ח הנ"ל אבל תמהני על שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון ולא אמר לישראל שחגיגה דוחה דעל שמעי' ואבטליון יהי' קשה כיון שהם אמרו שפסח דוחה שבת ילפינן מגז"ש מתמיד ושפיר יכול ללמוד חגיגה מפסח ועל זה דחי ר"א דלדידן ל"ק דקרא אצטריך למותר הפסח ודוק היטב כי דברים נכונים המה בעזה"י

ויצא לנו לדינא מהפלפול הנ"ל לדידן דקיי"ל דשבת דחוי' הוי אצל חולה ולא הותרה כמ"ש הכ"מ בר"פ מהלכות שבת ובב"י באו"ח סי' שכ"ח ובשו"ת תשב"ץ ח"ג לי' ל"ז א"כ בחולה בשבת שצריך לשחוט עבורו צריך למיהדר ולשחוט ע"י שנים כדי שלהוי שנים שעשאו דפטורין כמ"ש השמחת יו"ט הנ"ל גבי שחיטת ק"פ, ולפי"ז צ"ע במחלוקת הפוסקים בחולה בשבת אם מאכילין אותו נבלה או שוחטין עבורו איזה מהן חשוב קל כמבואר בר"ן בסוף יומא והרשב"א בתשובה הובא בב"י הנ"ל כתב דתליא בפלוגתא אי שבת הותרה אצל חולה או דחוי' ואנן קיי"ל דדחוי' היא מאכילין לו