דברי פנחס קכח

שב"ש אומרים דאינו צריך וב"ה אומרים שצריך ור"י בר"י סובר דלא נחלקו ב"ש וב"ה על תיכף לסמיכה שחיטה שצריך על מה נחלקו על הסמיכה עצמה שב"ש אומרים אינו צריך וב"ה אומרים שצריך עיי"ש ובפרש"י דמבואר אי פליגי אי בעינן תכף לסמיכה שחיטה היינו מדאורייתא

ועפי"ז נבוא לתחלת המאמר די"ל דב"ב שכחו מאיזה טעם פליגי נשיאים הנ"ל לסמוך או שלא לסמוך אי פליגי בסמיכה עצמה ותיכף לסמיכה שחיטה לכו"ע הוא דאורייתא א"כ ע"כ הקישא וסמך ושחט הוא רק דרבנן ולא יכול למילף שליחות מפרו של אהרן רק מקרא ושחטו אותו ומוכח דאין שנים שוחטים זבח אחד ויש ראי' דפסח דוחה שבת מקרא דמועדו אמנם אי על הסמיכה עצמה לא פליגי רק דפליגי תכף לסמיכה שחיטה אי בעינן וא"כ אם נאמר דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא וטמאים יכולים לסמוך ע"כ הקישא וסמך ושחט הוא דאורייתא ויכול למילף מפרו של אהרן שליחות ולא מוכח דאין שנים שוחטין זבח אחד ממילא לא ידעינן אם פסח דוחה שבת או לא דלמא יקריב ע"י שנים כנ"ל

ועל זה קאמר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה וקאי על המתניתין דר"א קאמר לרע"ק עקרת מה שכתב בתורה במועדו אפי' בשבת משמע דפסח דוחה שבת ולא ע"י שנים כנ"ל זו הלכה נתעלמה מבני בתירה דהם לא ידעו או פסח דוחה שבת או לא דפעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו היינו ששכחו מאיזה טעם פליגי בסמיכה ולא ידעו אם פסח דוחה שבת או לא דדלמא ע"י שנים ומיושב לנכון כפל הלשון שכחו ולא ידעו וגם אמאי העמיד הש"ס ברייתא זו על המתני' דהכא ולא על המתניתין דלעיל דמבואר דפסח קרב בשבת דהא מתניתן דלעיל לא מוכח שהוא דוחה את השבת דדלמא נקרב ע"י שנים רק ממתני' דילן מוכח דפסח דוחה את השבת ולא ע"י שנים שפיר אמר הלכה זו נתעלמה מבב"י ועל זה שפיר אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו שימוש שני גדולי הדור שמעי' ואבטליון ויודע אם פסח דוחה שבת או לא דמבואר בירושלמי ברפ"י דפסחים דבשביל ג' דברים שלא הי' יודע עלה הלל מבבל לשאול שמעי' ואבטליון עיי"ש בק"ע וכיון שהלל הי' משמש שמעי' ואבטליון ושמעי' ואבטליון הם דפליגי בסמיכה כמבואר במתני' חגיגה הנ"ל, א"כ הוא יודע היטב במה פליגי אי בסמיכה עצמה או בתכף לסמיכה שחיטה ויודע אם פסח דוחה שבת אם לאו הלכך כשאמר להם ראי' שפסח דוחה שבת מתמיד ולא ממשמעות דמועדו אמרו לו מנין לך דלמא תמיד שפיר דוחה את השבת שהותרה משא"כ בפסח שהוא דחוי אינה דוחה שבת כיון דאפשר ע"י שנים ולכך אמר להם אח"כ גז"ש דילפינן מפסח ותמיד כמו דתמיד דוחה את השבת ולא ע"י שנים ה"ה פסח כמ"ש השמחת יו"ט הנ"ל ומיושב לנכון כל הקושיות והדקדוקים הנ"ל ודוק היטב כי הדברים נכונים ועמוקים בעזה"י

ועפי"ז יש לישב קושית התוס' דהכא משמע דפסח דוחה את השבת ילפינן מגז"ש מתמיד ולקמן דף ע"ז תנא דברייתא דריש לה ממשמעות דמועדו דפסח דוחה שבת וטומאה עיי"ש, ולפי הנ"ל דהטעם דהוצרך למילף מגז"ש מתמיד היינו כיון דפסח דחוי הוא אצל שבת סד"א דישחט ע"י שנים כדי שלהוי שנים שעשאוהו דפטורין והמעיין חכמה דף ל"ט ע"ב כתב דהא דשנים ששחטו פטורים זה דוקא למאן דסובר מקב"ח פטור ושוחט בשבת אינו חייב אלא משום התיקן שמתקן ואם שחטו שנים נעשה התיקן ע"י שנים דפטורים אבל אם מקלקל בחבורה חייב הרי כל אחד מהם עושה חבורה במשיכת הסכין על צואר הבהמה כיון שמקלקל חייב גם שניהם חייבים והעלה שם דרבי כיון שהוא תלמוד דר"ש כמבואר במנחות דף ע"ב ע"א סובר כר"ש דמקב"ח חייב ולדידי' גם שנים ששחטו חייבים עש"ה, ולפי"ז מיושב לנכון קושית התוס' הנ"ל כיון דהך לקמן דיליף משמעות דמועדו רבי קאמר לה כמבואר במנחות ע"ב ע"ב וכן הוא בתו"כ פרשת אמור פרק י"ד סי' י"ג עש"ה ולרבי א"א למשחט ע"י שנים ולכך שפיר יכול למילף ממשמעות דמועדו האמור בפסח דדחי שבת ודוק היטב

ועפי"ז יש לבאר עוד מאמר אחד התמוה מאד והוא בפסחים דף ע' ע"ב תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום אמר אם יבא אלי' ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו תמהני על ב' גדולי הדור שמעי' ואבטליון שהם חכמים גדולים ודרשינן גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת אמר רב מ"ט דב"ד דכתיב וזבח פסח כו' צאן ובקר והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים אלא צאן זה פסח בקר זו חגיגה ואמר רחמנא וזבחת פסח ואמר רב אשי ואנן טעמם דפירושים ניקו ונפרוש אלא קרא לכדר"נ הוא דאתא דא"ת אמר רבה בר אבוהו מנין