דברי פנחס קכז

ובט"א חגיגה דט"ז ע"ב ועיין ברכת הזבח במנחות דף צ"ג שתירץ קושית התוס' דקרא קמ"ל אע"ג דשאר מ"ע שהז"ג רשאים נשים להחמיר על עצמן כמ"ש התוס' בר"ה דף ל"ג ע"א ובעירובין דף צ"ה ע"ב אבל כאן בסמיכה אינן רשאים לסמוך כלל דעבדו עבודה בקדשים עיי"ש וכתב האו"ח קידושין דף ל"ו דתירץ דבה"ז לא קיימו רק לר"מ ור"י דס"ל דאין נשים רשאים לסמוך אבל לר' יוסי ור"ש דס"ל נשים סומכות רשות הדרא קושית התוס' לדוכתא עש"ה וע"כ צ"ל דסברי ר"י ור"ש דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא ולכך לא הוי סמיכה מ"ע שהז"ג וכמ"ש התוס' מנחות הנ"ל וכיון דר"ש ס"ל דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא א"כ סמיכה נמי משכחת לה בטמאים כמבואר בש"ס זבחים הנ"ל ושפיר י"ל ההקישא וסמך ושחט דאורייתא ולכך שפיר הש"ס במנחות אליבא דר"ש מקיש סמיכה לשחיטה מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים והוצרך לשנוי מדגלי רחמנא בפרו של אהרן מכלל דבעלמא ל"ד בעלים אבל בש"ס זבחים ל"ב קאי לדידן דאמרי' תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא כמבואר שם בדף ל"ג ולכך משני דהאי הקישא הוא מדרבנן כיון דיש ראי' מטמאים דרשאים לשחוט ואסורים לסמוך

ולפי"ז צדקו דברי התוס' חגיגה הנ"ל דהא התוס' קאי שם לר' יוסי דנשים אסורין לסמוך שכתבו מקודם אבל בשחיטה ליכא למעט נשים מהאי טעמא אע"ג דסמוך טפי להקרבה מסמיכה דהא בריש כל הפסולין מרבינן נשים לשחיטה וע"כ דקאי התוס' לר"י דהא לר"ש דסובר נשים סומכות רשות ל"ש לומר למעט נשים משחיטה כמו בסמיכה דהא סמיכה גופי' היא רשות ובשחיטה נמי נשים רשות הן ולא חובה וע"כ צ"ל דקאי לר"י דנשים אסורות לסמוך ולכך שפיר כתבו אח"כ וכן ליכא למילף שחיטה דבעלים דומיא דסמיכה דהא הקישא לא הוי אלא מדרבנן כיון דלר' יוסי דסובר דנשים אינן רשאות לסמוך אמרינן דתיכף לסמיכה שחיטה הוא דאורייתא והאי הקישא אינו אלא מדרבנן כדאמרי' בזבחים הנ"ל ודו"ק

ועפי"ז יש לישב הרבה מקומות בתוס' שסתרו הדדי אי הקישא הוא דאורייתא או דרבנן כמו שהאריך בזה הברכ"י ביו"ד סי' א' ולפי"ז מיושב היטב דתליא בפלוגתא זו, ולפי"ז מיושב היטב קושית התוס' קידושין הנ"ל דכתבו מפרו של אהרן לא ידעינן שליחות אלא בחטאת ולא בשאר קרבנות כיון לדידן האי הקישא וסמך ושחט הוא דרבנן ול"צ למילף מפרו של אהרן דשחיטה ל"צ בעלים ושפיר יש לחלק בין חטאת לעולה אבל הש"ס במנחות קאי לר"ש דסובר דהקישא וסמך ושחט הוא דאורייתא שפיר קאמר מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעינן בעלים מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים וא"כ הא מפרו של אהרן לא ידעינן רק חטאת מנ"ל דעולה ל"צ בעלים דז"א דהא הקישא הוא מה"ת ואין משיבין על ההיקש כמ"ש בפנ"י לישב קושיא זו

נמצא לפי"ז אם נאמר דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא וטמאים יכולים לסמוך ע"כ הקישא וסמך ושחט הוא דאורייתא וגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעינן בעלים מכלל דבעלמא לא בעי בעלים ויכול למילף שליחות מפרו של אהרן כמו לר"ש ואין יכול לחלק בין חטאת לעולה כיון דילפינן מהקישא כמ"ש הפנ"י וכיון דיכול למילף שליחות מפרו של אהרן ליכא ראי' מקרא דושחטו אותו דאין שנים שוחטין זבח אחד בקדשים וממילא אין ראי' מקרא דמועדו דפסח דוחה שבת דלמא ע"י שנים כמ"ש השמחת יו"ט הנ"ל, אולם אם תיכף לסמיכה שחיטה הוא דאורייתא ע"כ הקישא סמך ושחט דלבעי בעלים בשחיטה הוא מדרבנן כמו דחזינן דטמאים מותרין לשחוט אע"ג דליתא בסמיכה כמו שאמר הש"ס בזבחים ותוס' חגיגה הנ"ל א"כ לא יכול למילף מפרו של אהרן שליחות בקדשים דיש לחלק כחילוק התוס' דדוקא גבי חטאת דומיא דפרו של אהרן ולא בשאר קרבנות וע"כ ילפינן שליחות מושחטו אותו ושוב מוכח דאין שנים שוחטין זבח אחד בפסח וקדשים וממילא מוכח מקרא דמועדו דפסח דוחה שבת כמו בפסח מדבר כיון דא"א לשחוט ע"י שנים כנ"ל

ובחגיגה דף ט"ז ע"א במתני' קתני יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחי' כו' שמעי' אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם נכנס שמאי שמאי אומר שלא לסמוך הלל אמור לסמוך הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב"ד ובגמ' שם אר"י לעולם אל תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות ונחלקו בה גדולי הדור פשיטא לאפוקי ממאן דאמר בסמיכה גופא פליגי קמ"ל בשבות הוא דפליגי עיי"ש ובטו"א ובשעה"מ בפ"ג מה מעה"ק הלכה י"ג שכתבו דלר"י דאמר דפליגי בשבות סובר הא דפליגי תנאי במתני' בסמיכה היינו אי בעינן תיכף לסמיכה שחיטה או לא ובביצה דף כ' ע"א יש פלוגתא דתנאי בזה דר' יוסי סובר דלא נחלקו ב"ש וב"ה על הסמיכה עצמה שצריך על מה נחלקו על תכף לסמיכה שחיטה