דברי פנחס קכה

דחל בשבת דדחי שבת, אך י"ל דשפיר ידעו דפסח נקרב בשבת רק לא ידעו אי דוחה שבת לפ"מ דמשמע מספר התרומות הובא בב"י או"ח סי' ל"ב ד"ה וצריך שיכתוב בימין דאם שחט בשמאל בשבת פטור דהוי כלאחר יד עייש"ה וכ"כ בשע"ת יו"ד סי' י"א עי"ש ובדע"ק יו"ד סי' ד' סק"ו שכתב דלצורך קצת מותר לכל אדם לשחוט ביד שמאל כל שיודע בעצמו שאין בו כובד עש"ה, א"כ י"ל דפסח נקרב בשבת באופן דליכא אפי' איסור דרבנן דהיינו ביד שמאל משום דאין שבות במקדש ולא צריך לבוא שידחה את השבת בשלמא בשחיטת התמיד דוחה שבת ומקריב ביד ימין כיון דתמיד בשבת הותרה כמבואר ביומא דמ"ו וע"כ ה"ט כמ"ש השמחת יו"ט הנ"ל, דכתיב בי' במועדו, וא"כ אין ראי' מפסח מדבר דדחי שבת דלמא שחטו ביד שמאל דליכא איסור דאוריי' ומבואר בירושלמי רפ"ב דיומא גבי תרם בשמאל דהיכי דבעי כלי שרת בעי גם בימין עייש"ה ובשחיטה הא דלא בעי כלי שרת כתב הרמב"ן עה"ת בפ' יתרו ובש"ס זבחים מ"ז והריטב"א בחולין ד"ג משום דשחיטה לאו עבודה וכשרה בזר עייש"ה ור"ע סובר בחולין דף י"ז דבמדבר הותר בשר נחירה רק בקדשים בעי שחיטה אז הוי שחיטה עבודה ופסול בזר כמ"ש הלב ארי' שם והברכי יוסף ביו"ד סי' י"ג בשם התו"א וילקוט וכן מבואר במדרש פרשת אחרי ד"ה איש איש עיי"ש וכיון דבמדבר הוי שחיטה עבודה ובעי כלי שרת בעי נמי בימין ובפרט לפמ"ש התוס' ד"ג ובזבחים דמ"ז הא דשחיטה בעי כלי שרת תליא בפלוגתא בסוכה דף נ' אי עושין כ"ש של עץ ור"ע סובר בשבועות דף כ"ו דדריש ריבוי ומיעוט ע"כ סובר דעושין כ"ש של עץ וכ"כ הדורש לציון דרוש ה' עייש"ה, דלר"ע בעי שחיטה כ"ש ושפיר קאמר ר"א לר"ע עקרת מה שכתב בתורה במועדו אפי' בשבת דהא לשיטתו בעי בשחיטה כ"ש וגם במדבר הי' שחיטה עבודה ע"כ מוכח דדחי שבת ודו"ק עכת"ד בני שיחי' והאריך עוד הרבה עפי"ד הנ"ל בסוגיא בדברים נחמדים בעזה"י

ועפי"ז נבוא לפתיחת דברינו דהנה על קושית העולם הנ"ל שהקשו דמאי נסתפקו ב"ב אם פסח דוחה שבת אם לא הא מוכח מפסח מדבר דעשו בשבת תירץ השמחת יו"ט הנ"ל דבני בתירה שנסתפקו אם פסח דוחה שבת לא על עיקר פסח אם נעשה בשבת נסתפקו דלא נעלם מעיניהם מעשה שהי' באותה שנה ששחטו פסח בשבת אלא נסתפקו אי הא דפסח דוחה שבת הוא משום הותרה או מטעם דחוי' ואי משום דחוי' יש לומר שבאותו מעשה פסח מדבר כל העבודה נעשית ע"י שנים וזה יכול דמותר מה"ת ולעולם דחוי' היא ולא דחי שבת ע"י אחד עייש"ה ולכאורה קשה עוד האיך נסתפקו בזה הב"ב אם נעשית ע"י שנים כיון דקיי"ל דשוחטין פסח על היחיד וע"כ ילפינן שליחות בקדשים מקרא דושחטו אותו דפסח מדבר וע"כ דאין שנים שוחטין זבח אחד בפסח וקדשים דאל"כ ליכא למילף שליחות מושחטו אותו כנ"ל וע"כ הי' נשחט פסח מדבר ע"י אחד ושוב מוכח דפסח דוחה שבת (ויש להביא ראי' דבני בתירה ע"כ סברו דשוחטין פסח על היחיד דלעיל בדף ג' ע"ב תוד"ה מאלי' מי קספו לך כתבו דריב"ב שלא עלה לרגל יש לומר שלא הי' לו קרקע או שהי' זקן ופטור מפסח עיי"ש וכתב האו"ח שם ע"כ סובר ריב"ב כמ"ד דנשים בראשון רשות דלמ"ד נשים בראשון חובה ליכא למילף פסח מראי' דהא חזינן דנשים חייבות בפסח אעפ"י שפטורות מראי' עיי"ש ובמשל"מ פ"א מק"פ ועיין בש"ס לקמן דף צ"א ע"ב ובצל"ח שהוכיח דלמ"ד נשים בראשון רשות ע"כ סובר דשוחטין פסח על היחיד עייש"ה ומבואר ברמב"ם בפיה"מ לברכות דסתם בן בתירה הוא ריב"ב עי"ש והמהרש"א בחידושי אגדות בפסחים ס"ו כתב דמעשה שנתעלמה מבני בתירה הוא נמי ריב"ב והוא סובר דשוחטין פסח על היחיד ולדידי' ע"כ צ"ל דילפינן שליחות דקדשים מקרא דושחטו אותו וצדקו דברי הנ"ל)

אולם יש לומר דאין ראי' מזה דאין שנים שוחטים זבח אחד בקדשים דלעולם י"ל דשנים שוחטים זבח אחד בקדשים כרבנן ואי דאם שנים שוחטים זבח אחד מנ"ל דמהני שליחות בקדשים דיש ללמוד מקרא אחר דמהני שליחות בקדשים, דהתוס' בקידושין ד"ה נפקא לי' מדריב"ק הקשו אמאי לא יליף דשליחות מהני בקדשים משחיטת פרו של אהרן מדאצטריך לומר שהוא בבעלים כדכתיב ושחט פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא ל"ב בעלים ותירצו דהא דממעטינן מפרו של אהרן היינו חטאת דוקא דומיא דפרו של אהרן וה"ט משום דבחטאת כתיב אותו אפילו בע"כ והלכך כיון דאיתא לקמן מקריבין אותו בע"כ דין הוא שיעשה שליח אבל שאר קרבנות דלא מקריבין בע"כ (ובמהרש"א שם מהפך הגירסא) לא הוי ידעינן שיכול לעשות שליח אי לא נפק"ל מדריב"ק עייש"ה והנה על תי' התוס' תמהו כל המפורשים שזה נגד הש"ס מנחות דף י"ט ע"א דפריך שם לר"ש דסובר ואו מוסיף על ענין ראשון נימא שחיטה תהא פסולה בזר ומשני שאני התם דאמר קרא וסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך הש"ס אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים