דברי פנחס קכד

ולפי"ז י"ל דבר נכון בפסחים דף ס"ו במתני' מחלוקת ר"ע ור"א אי מכשירי פסח דוח' שבת דר"א יליף משחיטה כמו דשחיטה שהיא מלאכה דוחה את השבת ה"ה מכשירין א"ל ר"ע או חלוף אם הזאה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת שחיטה שהוא מלאכה אינו דין שלא תדחה את השבת אמר לו ר"א עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו בין בחול בין בשבת ודקדקו המפורשים למה ציין בשמו עקיבא הו"ל לומר סתם הא כתיב במועדו אפי' בשבת עיין באו"ח

ולפי הנ"ל ניחא דהא לכאורה אין ראי' דכתיב במועדו אפי' בשבת דפסח דחי שבת דלמא נשחט ע"י שנים דליכא חילול שבת כמ"ש השמחת יו"ט הנ"ל וא"כ ליכא למילף משחיטת הפסח דמכשירי פסח דוחה את השבת דהיינו הרכבתו והבאתו חוץ לתחום דהא שחיטת הפסח אפשר לעשות ע"י שנים, משא"כ הרכבתו והבאתו חוץ לתחום אי אפשר לעשות ע"י שנים דכל אחד וא' עובר על איסור בפנ"ע כמ"ש המעין חכמה דפוס רעדעלהיים דף ט' עש"ה. אך זה ניחא דלפמ"ש לעיל דהא דמהני שחיטה בשנים ניחא אם ילפינן שליחות בקדשים מקרא ויקחו להם איש שה לבית אבות אולם אי ילפינן שליחות מקרא דושחטו אותו ע"כ מוכח דאף שנים שוחטים זבח אחד ובקידושין דף מ"ב מבואר דלמ"ד אין שוחטין פסח על היחיד יכול למילף מקרא ויקחו להם איש שה לבית אבות, אמנם למ"ד דשוחטין פסח על היחיד אין יכול למילף שליחות מקרא ויקחו להם איש שה רק מקרא ושחטו אותו עש"ה ואמרינן במכילתא פרשת בא פרשה ג' ר"ע אומר מנין אתה אומר שאם רוצה אדם לעשות פסחו יחיד שהוא רשאי שנאמר ולקח הוא ושכינו עיי"ש וכן הוא בילקוט א"כ מבואר דר"ע סובר דשוחטין פסח על היחיד ולכך שפיר א"ל ר"א עקיבא לשיטתך ע"כ מוכח מקרא דמועדו דפסח דוחה את השבת כיון דא"א ע"י שנים ודו"ק היטב כי דברים נכונים לפענ"ד

ובני החתן חו"ב יצחק שמואל נ"י אמר דבר נכון ליישב דקדוק הנ"ל אמאי קראו בשמו עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו אפי' בשבת עפימ"ש השמחת יו"ט הנ"ל דאיך מוכח מבמועדו הכתוב בפסח דדחי שבת דלמא ע"י שנים כדי שלהוי שנים שעשאו דפטורין אפי' בשבת, אך זה ניחא אם נאמר כר"ש דסובר בשבת דף צ"ב ע"ב דשנים שעשאו פטורין אף בזה אינו יכול וזה אינו יכול אולם לר' יהודה דפליג וסובר דשנים שעשאו פטורין דוקא בזה יכול וזה יכול אמנם זה א"י וזה א"י חייב ל"ק קושיא הנ"ל דישחוט ע"י שנים כמ"ש בשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' ל"ה לפמ"ש רש"י בשבת הטעם דזה יכול וזה יכול פטור משום דלאו אורחא למיעבד בתרי זה א"י וזה א"י חייב דאורחא למיעבד בתרי א"כ אם אתה אומר דאחד אינו יכול לשחוט קרבן בשבת נהי דרק מצד האיסור אינו רשאי אבל הוא יכול לעשות מ"מ אם אינו רוצה לעבור על ד"ת האיסור מחשבו כאינו יכול כמש"כ התוס' בזבחים ל"ד ע"ב דבידו דאיסור ל"ח בידו כיון דאורחי' יהיה בתרי ושוב יתחייב בשבת אף בשנים ומ"ש בגמ' דזה יכול וזה יכול פטור מיירי רק בשוגג לענין קרבן דאז אין חילוק לגבי' בין אחד לשנים כיון דלא ידע משבת ומאיסור עש"ה. (וכעין סברא זו נמצאת במהרי"ק ברפ"ק דשבת שכתב דלכך חייב במושיט בשנים שעשאו כיון דאחד פטור דלא אשכחן בכה"ג במשכן בשעשאה על ידי חבירו קורא אני בו בעשותה בעושה כונו עש"ה, אולם סברת הבית יצחק הנ"ל היא נגד דברי הירושלמי בחגיגה פ"ב דאמרינן שם דבשעת גזירת שמד גזרו העכו"ם על יהודים לחלל שבת והאויבים נותנים משאית על ישראל בשבת והי' היהודים מתכונים לשאת שנים כי היכי דלא יעברו איסורא דאורייתא דשנים שעשאו פטורין עיי"ש הרי שם ידעו מאיסור שבת ועשו כן לשאת בשנים כדי שינצלו מאיסור שבת ואפ"ה פטור בשנים שעשאו ודוחק לומר שעשו כן משום דלר"ש פטור אף בזה א"י וזה א"י הא אנן לא קיי"ל כר"ש בזה)

ובשבת דף צ"ג ע"א מבואר דהא דחייב לר' יהודה בזה א"י וזה א"י משום דסובר דיחיד שעשה ברשות ב"ד פטור אצטריך חד תחטא למעוטי יחיד שעשה ברשות ב"ד ור"ש לטעמי' דסובר דיחיד שעשה ברשות ב"ד חייב ואייתר קרא למעוטי זה א"י וזה א"י דפטור עייש"ה, ובירושלמי רפ"ק דהוריות מבואר דר"ע סובר בזה כר' יהודה דיחיד שעשה ברשות ב"ד פטור עשיי"ה במראה פנים ד"ה ע"ד דר"י וממילא סובר נמי בזה כר' יהודה דשנים שעשאו בזה א"י וזה א"י דחייב כיון דליכא קרא למעוטי ושפיר קאמר ר"א לר"ע עקיבא לשיטתך עקרת מה שכתב בתורה במועדו אפי' בשבת דהא לדידך ע"כ מוכח מבמועדו דפסח דחי שבת כיון דא"א ע"י שנים כנ"ל ודוק היטב

ובני הב' חו"ב דוד נ"י אמר לישב דקדוק הנ"ל בדרך אחר עפ"י קושית העולם הנ"ל מאי נסתפקו ב"ב אי פסח דוחה שבת אם לא הא מוכח מפסח מדבר